Login to get started!
Username
Password
Forgot password?
Remember me
Not a member yet?  Sign up now!
Sign Up or log in
Username (3 to 12 characters, numbers & letters only)
Email
Privacy Policy
Login   |   Sign up

עדות של קהילה של גויים הניצבת לצד ישראל

דצמבר 2016
תישרי - חשוון התשע"ו

1216 - Gentile Church


 

מאת טרוי ברואר

מעולם לא גרתי במרחק גדול משבעה וחצי קילומטרים מהמקום שבו אני גר היום. אני בן חמישים, וראיתי כיצד ביתי, מחוז ג'ונסון בטקסס, הפך מקהילה חקלאית ששכנה דרומית לדאלאס/פורט וורת' לפרבר הולך וגדל. כשהייתי צעיר, מעולם לא חשבתי שחשוב להתייצב לצד ישראל. היא לא הייתה חלק מהתרבות הדרום-מערבית שלנו. אבל כשהתחלתי להאמין בישוע, כל זה השתנה. למדתי מהר מאוד שאינני רק תושב טקסס אלא גם תושב השמים שחי בטקסס. אם אני רוצה ללכת אחרי המשיח, ישראל צריכה להיות חשובה ללבי.

זה היה ב-1986, והייתי רק בן תשע עשרה. תשע שנים לאחר מכן, אשתי הצעירה ואני ייסדנו קהילה בשם Open Door ("דלת פתוחה"). הקמנו אותה לפי הדוגמה שהציבה הקהילה בפילדלפיה בספר ההתגלות. התחלנו כמרכז לחלוקת מזון ומאוחר יותר קיימנו אספות. שמנו דגש מיוחד על הכרזת הבשורה, חלוקת מזון לרעבים וסיוע לאנשים פגועים, והדגש הזה חשוב בקהילתנו עד עצם היום הזה. מרכז חלוקת המזון שלנו הצליח מאוד ולפני שהבנו מה קורה, היינו אחראים ליותר מאלף ושבע מאות יתומים בשבעה בתי יתומים שונים בארבע יבשות שונות – כל זה באמצעות קהילה המונה פחות ממאתיים איש.

באותה תקופה עברנו תקופה כואבת ומפחידה מאוד. הקהילה שלנו הייתה קטנה וענייה ובמאבק שלנו לנהל את הפעילויות האלה, התגברנו באמצעים יצירתיים על המכשולים הכספיים שלנו. ליאנה ואני מִשכנו את הבית שלנו שבע פעמים בשנים 2011-1995, כדי לטפח את מאגרי המזון ולכלכל את בתי היתומים שלנו. במשך שש עשרה שנים, הקהילה שלנו לא זכתה לראות ניצחון כספי. היינו במצב של הישרדות לשמה, ופעמים רבות בלי שירותים חיוניים כמו חשמל. כל העת, האכלנו עשרות אלפי בני אדם בכל שנה ודאגנו לאלפי ילדים ברחבי העולם.

חלונות פתוחים ל"דלת פתוחה"

בסוף 2012, פנו אליי מארגון שנקרא Johnson County for Israel, וביקשו ממני לשקול להתייצב לצד קהילה בארץ הקודש. ידעתי מיד שהשותפות עם קהילת "מעוז" היא התשובה המושלמת, כי פגשתי את שירה וארי סורו-רם באוטובוס בטיול בגליל, עשר שנים קודם לכן.

לא רציתי רק לשלוח כסף לישראל. רציתי להתייצב לצד המאמינים המשיחיים בארץ, והיה לי ברור שאלוהים כבר סיפק באורח נס את הקשר עם ארי ושירה. הסכמתי. הרמנו תרומה ראשונה, והתחייבנו לשותפות חודשית עם קהילת "תפארת ישוע" בתל אביב. שוחחתי עם רון קנטור, אחד המנהיגים שם, והוא התפלל אתי בטלפון.

קודם כול, התרומה הראשונה שהרמנו הייתה נס! לא יכולתי להאמין לגובה הסכום שאספנו באספה של אמצע שבוע. בעיני קהילות גדולות היא נחשבת קטנה, אבל בעינינו היא נס. מיד – ואני מתכוון לאותו שבוע – התחלתי לראות איך אלוהים מחלץ את הקהילה שלנו מהעוני.

נס של תכנית רדיו

תוך חמישה ימים מתחילת השותפות, הציעו לי תכנית רדיו של שלושים דקות בתחנת רדיו FM מקומית – הזדמנות שבסופו של דבר התפתחה והפכה לשידור ישיר בשלוש רשתות רדיו עם פוטנציאל של מיליוני מאזינים בכל יום, בכל רחבי העולם. תכנית הרדיו שלי, Experiencing Real Life ("לחיות את החיים האמתיים"), התחילה תוך שבוע מהפעם הראשונה שבה באמת ניצבנו לצד ישראל.

1216 - Pastor Troy Brewer
רועה הקהילה טוני ברואר עם כאלף שבע מאות יתומים שקהילתו תומכת בהם.

נס של בניין

באפריל 2013, חמישה חודשים בלבד אחרי שהתחלתי להתייצב לצד ישראל, קיבלתי באורח נס בניין בשווי חמישה וחצי מיליון דולרים, ואולם עם אלף מקומות ישיבה. ממש כמו ההצעה לתכנית הרדיו, לא ביקשנו את זה ולא ציפינו לזה. מעולם לא היו לי עסקים עם רועה הקהילה שמסר לי את המפתחות למתקן המדהים הזה, ומעולם לא לימדתי אתו יחד.

נס של הרחבה

מאותה עת ואילך, "דלת פתוחה" הפכה לקהילה של אלפי אנשים, וכולנו ניצבים לצד ישראל. במשך שתים עשרה השנים הראשונות היו בקהילתנו פחות ממאה איש, ובמשך שש עשרה השנים הראשונות, פחות ממאתיים. היום אנחנו מונים יותר מאלפיים משתתפים בכל שבוע, ואלפים רבים אחרים בכל חודש, באירועים ובפעילויות שונות.

רק השנה נושעו יותר מאלפיים שבע מאות איש, והם חתמו על כרטיס רשום שהם נושעו. אני מאמין שיש רבים אחרים. הטבלנו יותר משש מאות איש בהזדמנות אחת, ויותר מארבע מאות בהזדמנות אחרת. מתחוללת תחייה אמתית, והכול קורה במקביל להתייצבות שלנו לצד ישראל.

לאחרונה ייסדנו פעילות אחרת הנקראת TroyBrewer.TV אשר באמצעותה זכינו להציל שישים ואחת בנות מזנות וסחר במין. המספרים עולים כל הזמן!

בחודש שעבר, ליאנה ואני ביקרנו ב"תפארת ישוע" וזכינו לעודד את הקהילה השותפה שלנו. זה היה מקסים, ובילינו את יום כיפור בעיר העתיקה וזעקנו לאלוהים למען המאמינים המשיחיים בארץ.

כמי שמאמץ יתומים, אני יכול לומר שאבינו שבשמים אוהב מאוד את ילדיו המאומצים העומדים עם ילדיו הטבעיים. כשכוכבי השמים וחול הים מתאחדים במסגרת ברית אברהם בישוע המשיח, חלונות השמים נפתחים, והכול מתמזג באופן על-טבעי.

1216 - Troy Brewer and Wife Leanna


טרוי ברואר הוא רועה הקהילה של קהילת Open Door ("דלת פתוחה"). אשתו ליאנה היא העוזרת לרועה ויושבת הראש של ארגון SPARK. יש להם ארבעה ילדים ושני נכדים.

www.troybrewer.com

 

 

 

 

חזרה למעלה



מקור התקווה
בית ספר עם חלומות גדולים!

1216 - Yehuda with his Junior High Class
יהודה עם הכיתה בחטיבת הביניים.

שירה סורקו-רם

ארגון "מעוז ישראל" מכיר כבר שנים בחשיבותו של בית ספר "מקור התקווה", בית הספר היחיד בירושלים לילדים יהודים משיחיים בגיל בית הספר היסודי וחטיבת הביניים. היום יותר מתמיד, על רקע הגל החדש והגובר של יהודים משיחיים אמריקנים ואירופאים השוקלים ברצינות לחזור לארץ מולדתם, בית ספר זה ממלא תפקיד חשוב בצמיחה הרוחנית והחינוכית של ילדים משיחיים. לכן, "מעוז" מממן מלגות לקידום החינוך והלימודים לתעודה של המורים בבית הספר, כדי שבית הספר יזכה להכרה ולמימון מטעם משרד החינוך. מטרתנו היא שבית הספר יהיה מהמדרגה הראשונה, יעודד למידה בסביבה בטוחה ורגועה, יטפח צמיחה אישית ואופי ירא אלוהים, ובה בעת יתגמל על עבודה קשה, כנות ומחויבות אישית בדין וחשבון.

1216 - Makor Hatikvah

"מעוז" גם תמך בבית הספר מבחינה כספית במשך כמה שנים מאחר שחלק מההורים של התלמידים היהודים המשיחיים, כשמונים וחמישה, אינם יכולים לשלם את שכר הלימוד, במיוחד אם יש להם יותר מילד אחד בבית הספר.

על רקע האירועים המתרחשים בעולם יהודים רבים מבקשים לעלות לארץ ולמצוא מקום בטוח למשפחתם, ומשום כך נהנה בית הספר מהרשמה מוגברת במהלך השנתיים האחרונות. כמובן, בתוך המספרים הגוברים האלה, יש דרישה גוברת לציוד נוסף, לצוות מורים ולנכסים אחרים כדי שבית הספר יעמוד באמות המידה של ההיצע המקומי.

מההיבט הרוחני, אני חושבת של"מקור התקווה" יש שליחות מיוחדת. הוא מכין את הדור הבא של ילדים יהודים משיחיים לתפוס את מקומם בחברה הישראלית כאזרחים ישרים שיאירו בארץ הזאת.

הילדים המבוגרים של המשפחות היהודיות החלוציות חוו ניסיון שונה בהרבה. בדרך כלל, הילדים האלה היו הילדים המשיחיים היחידים בכל בית הספר או אפילו בקהילות שלהם. לא היה להם המשוב הרוחני היומי והמחויבות בדין וחשבון שמקבלים התלמידים בבית הספר "מקור התקווה", ורק למעטים היה החופש לספר על אמונתם או ליהנות מעידוד רוחני ממורים וחברים לכיתה. לכן, עד שהם סיימו תיכון וצבא, רבים מהם נשרו והתרחקו מהאמונה. חלקם שבו לאמונה בכתבי הקודש, ואחרים לא, למרבה העצב.

אחת החזקות הגדולות ביותר של "מקור התקווה" היא שבית הספר פועל יד ביד עם הורים כדי לוודא שהילדים האלה לומדים גם במילים וגם במעשים את המשמעות של ההליכה אחרי ישוע והדוגמה שהציב, והדבקות בו באורח החיים, בבחירות ובערכים.

אין ספק שהילדים האלה יהפכו לעמודי תווך בקהילה היהודית המשיחית בארץ ובוודאי שבארץ עצמה.

1216 - Junior High Students
תלמידים בחטיבת הביניים "מקור התקווה" מתאספים כדי להתחיל את היום בתפילה והלל.


"מקור התקווה" מחויב להעניק חינוך ישראלי מצוין, גם אקדמי וגם רוחני השם דגש על התרבות, ההיסטוריה והערכים המשותפים של בני עמנו. הוא מקדם לימוד על אהבת אלוהים ודברו, חיזוק קשר אישי עם ישוע, משיח ישראל, כבוד לזולת ומחויבות בדין וחשבון על מעשים. לבסוף, הוא מכשיר את התלמידים להשכלה גבוהה, הענקת מיומנויות יסוד וערכים הדרושים להם לנהל את חייהם כיהודים משיחיים משגשגים בארץ אבותיהם.

(מבוסס על הצהרת הכוונות).


יהודה – מורה למתמטיקה ופיזיקה

נולדתי בהונגריה. אני בן למשפחה של שישה עשר ילדים ממוצא יהודי המאמינה בכתבי הקודש. היה לי אח אוטיסט, וכנראה זאת הסיבה שהפכתי למורה, כי הייתה לי מוטיבציה לעזור לו בסבלנות רבה לרכוש השכלה בסיסית. באמצעות המאמצים האלה גיליתי את אהבתי להוראה. הקומוניזם באירופה התחיל לאבד מכוחו, והתחלתי להתחקות על שורשיי היהודיים. בשנת 1996, שנים עשר מאתנו, בנוסף להוריי, עלינו לארץ. עברתי לתל אביב והתחלתי לעבוד בהדחת כלים, אבל בסופו של דבר החלטתי לחזור להונגריה לחמש שנים, כדי לרכוש תואר בפילוסופיה ואנתרופולוגיה. אחרי התקופה ההיא, חזרתי לארץ והתחלתי ללמד בבתי ספר. בשנה הראשונה לימדתי באזור מצוקה במרכז הארץ, ובשנה השנייה לימדתי בבית ספר יוקרתי ומבוקש מאוד. להפתעתי ולאכזבתי, גיליתי שהסביבה והאווירה בשני בתי הספר קשה מאוד.

הילדים לא כיבדו את המורים בכלל, כי ההורים לא כיבדו את המורים. למעשה, המורים פחדו מההורים, והילדים ידעו שהם יכולים לעשות כמעט הכול. המורים לא זכו לתמיכת המנהלים, ולא היה קשה לראות שהמנהלים וצוות בית הספר פוחדים גם הם מההורים. לכן, כשהתעוררו בעיות עם ילדים, לא היה לי למי לפנות לתמיכה.

אחר כך שמעתי על בית ספר יהודי משיחי בירושלים. באתי לביקור בבית הספר "מקור התקווה" וגיליתי עולם חדש. הדבר הראשון שראיתי הוא אספת תפילה והלל של התלמידים בשעה שבע וחצי בבוקר. יצאתי מהכיתה עם דמעות בעיניים. ראיתי מלאכים קטנים. זה היה כמו ההבדל בין גן עדן לגיהינום!

אין בבית הספר מרדנות או אלימות. בבית הספר שמונים וחמישה תלמידים, כיתות קטנות, כך שכל תלמיד מקבל את תשומת הלב האישית והחיונית שהוא זקוק לה. כשאני מתבונן סביבי, אני רואה שכל המורים עובדים קשה מאוד כדי לוודא שיש בבית הספר איכות בכל רמה. לכן, אני רואה פוטנציאל גדול בעתיד של בית הספר.

1216 - Children in early small group Prayer
ילדים בקבוצות תפילה קטנות.

קרולין: אימא

גדלתי בטקסס, במשפחה שאוהבת את ישראל ואת העם היהודי. בביקור בארץ פגשתי את ירון, מדריך תיירים יהודי משיחי, ותוך זמן קצר נישאנו. הקמנו בית בחיפה, שם גרה המשפחה של ירון. היום יש לנו חמישה ילדים, וירון מנהל חברת טיולים משגשגת משלו.

אני מורה במקצועי והיססתי מאוד אם לרשום את בתנו הבכורה למערכת החינוך בארץ, אבל בהתאם לחוק, היה עלינו לרשום אותה בגיל חמש לגן חובה. נראה היה שהיא משתלבת היטב ומתחברת עם הילדים.

לעומת זאת, כשהיא התחילה ללמוד בכיתה אלף, ראינו מיד שינוי בהתנהגותה, על אף שהייתה בבית הספר שנחשב לטוב ביותר בחיפה. היא התחילה להתנהג בחוצפה, חוסר כבוד וחוסר ציות והבחנו בקושי.

ביקרנו בכיתה וראינו שהמורה נחמדה מאוד, אבל גם הרגשנו שכיתה של שלושים ושמונה ילדים גדולה מכדי שמורה, מוכשר ככל שיהיה, יוכל לחנך כראוי. אחר כך גם הבנו שהתלמידים בכיתה א' צפו בסרטים שלא היו מקובלים עלינו. בנוסף לכך, בית הספר הביא בדרנים כגון DJ שניגן מוזיקת היפ-הופ – לתלמידי כיתה א'! היה ברור לי שהשילוב בין הדברים האלה השפיע מאוד על הגישות של בתנו. מישהו סיפר לנו על בית הספר המשיחי "מקור התקווה". ביקרנו בו, ומיד ראינו שההבדל הוא כמו יום ולילה. בו במקום החלטנו לעבור לירושלים, למען ילדינו. כמעט מיד, לבה של בתנו השתנה. כיום לומדים בבית הספר שלושה מילדינו, ואנחנו מרוצים מאוד.

בבית הספר הם לומדים ערכים והתנהגות בהתאם לדבר אלוהים, ולכן אין שום דיבור שאיננו ראוי. הילדים לומדים למה אסור להם להתנהג ברוע לב. הם בסביבה בטוחה שבה הם יכולים להתרכז ולהצטיין בלימודיהם. אני יודעת שיש הורים שעושים מאמץ מיוחד להסיע את ילדיהם לבית הספר ממרחקים, ומשלמים שכר לימוד, במקום לשלוח את ילדיהם לבתי הספר העממיים בסביבה הקרובה להם.

אני משוכנעת שבית הספר הזה ישפיע מאוד על ילדינו ויעזור להם לדבוק באמונתם, ויהפוך אותם לצעירים חזקים, המסורים למערכת יחסים אישית עם אלוהי ישראל ועם בנו ישוע, וכל זה לצד מורים משכילים המשמשים מופת לחיקוי ואזרחים אחראיים ומצליחים בארץ.

1216 - Caroline and her three Children
קרולין ושלושת ילדיה שהשתלבו ב"מקור התקווה".



יש כאן תפילה והלל. אנחנו באמת לומדים את כתבי הקודש. ויש לנו חברים טובים שמאמינים כמונו!

(ילדים ב"מקור התקווה")


הערה: אחת הסיבות לרמה הנמוכה של החינוך החילוני היא שאין למדינת ישראל המשאבים הכספיים הדרושים כדי להעניק לילדים חינוך ברמה גבוהה. בהתאם לעיתונות, השכר הממוצע של מורים בארץ הוא כעשרת אלפים ₪ בחודש. כתוצאה מכך, מעטים האנשים המוכשרים הבוחרים להיות מחנכים. פרופסורים ומחנכים מקוננים על העובדה שאנחנו מאבדים את הבסיס ואת השם שהיה לנו לטובת תרבות חדשנית.

ייתכן שהגורם היחיד הפועל לטובתם של הצעירים האלה הוא צה"ל. כשמדובר בעניין של חיים ומוות, חייבים ללמוד ולציית לערכים של סדר ומשמעת. אבל למרבה הצער, כשהילדים בארץ קטנים, הם אינם לומדים להטמיע ולהפנים את הערכים של כתבי הקודש ואהבת הזולת על אף שמלמדים תורה בבית הספר. בכל הנוגע למוסריות ועקרונות, הטומאה זורמת אל חייהם של הילדים בכל אומה "חופשית" באמצעות הטלוויזיה, הרשתות החברתיות, מוזיקת הראפ, המשחקים האלימים, סרטים ופורנו בטלפונים הניידים. ישראל איננה יוצאת מן הכלל. דברים שלא יעלו על הדעת הפכו לנורמה הטרגית של ילדי עמנו.

הבעיה הזאת קיימת בכל רחבי המערב, ולכן היא בהחלט הסיבה לכך שקמו בתי ספר רבים של מאמינים – מקלטים רוחניים שהורים יכולים לשלוח אליהם את ילדיהם, כדי לחנך אותם על פי עקרונות כתבי הקודש וברכותיהם. אבל בארץ יש שני בתי ספר משיחיים בלבד – האחד בטבריה והשני בירושלים – "מקור התקווה".

שירה סורקו-רם

1216 - Grade School Children
בשיעור הראשון בבית הספר היסודי, הילדים מתאחדים בתפילה והלל.

חזרה למעלה



תודה רבה על העזרה הכספית שהגשתם לי כאלמנה...

ארגון IstandwithIsrael מסייע לאלמנות וליתומים, גם כשקשה לנו להבין...

1216 - Newlyweds
נשואים טריים: עמנואל ונטשה

נטשה נולדה למשפחה יהודית משיחית באוקראינה. הוריה שלחו אותה לירושלים בגיל שתים עשרה, לפנימייה של חב"ד. באותה תקופה היו בתי ספר דתיים בארץ שלימדו ברוסית, בגלל הגל העצום של יהודים דוברי רוסית שהגיעו במהלך חמש עשרה השנים האחרונות.

הנערה הייתה לבד בארץ במשך שנתיים תמימות, עד שאמה ומשפחתה המורחבת עלו גם הן, אבל עכשיו היו נפשות רבות יותר להאכיל – וכולם דיברו רוסית בלבד. נטשה לא סיימה את לימודיה בגלל הצורך לעזור בפרנסת המשפחה. היא יצאה לעבודה בקפה ג'ו. במסעדה קרובה עבד בחור צעיר בשם עמנואל, והיה לו חיוך שהאיר את הסביבה. חלק מידידיו סיפרו עליו לנטשה, ועד מהרה הפכו השניים לחברים קרובים.

הסיפור של עמנואל התחיל בחלק אחר של העולם. הוא נולד באריתריאה, אומה קטנה וידועת מלחמה באפריקה, בין סודן לאתיופיה. חצי מששת מיליון האריתריאים הם נוצרים, והוא נמנה אתם. מאז לידתו פרצה מלחמה באריתריאה, שהכריזה על עצמאותה מאתיופיה. עמנואל גויס בכפייה לצבא אריתריאה בגיל שלוש עשרה. באותה ארץ עצובה, שירות צבאי כפוי יכול להימשך עשרות שנים, ועד היום, בהתאם לאומות המאוחדות, כחמשת אלפים צעירים מסכנים את חייהם בכל חודש כדי להימלט מחיים של שעבוד. אחרי אחת עשרה שנים של שירות צבאי כפוי, הוא מצא את עצמו בעמדה קרובה לגבול סודן, והחליט לברוח לגבול. הוא הגיע לסודן בשלום, והתקשר להוריו כדי שישלחו לו כסף. הוא שמע שישראל היא מקום טוב לפליטים. הוריו היו חרדים מאוד, אבל הם אספו את המעט שהיה להם ושלחו לו. הוא הצליח להגיע למצרים.

משם הסכימו סוחרי אדם בדואים לקחת אותו לגבול ישראל, תמורת אלפיים דולר. הם העמיסו שמונה אנשים על רכב ונסעו במשך כמה ימים. הם לא קיבלו אוכל ומים. אחד האנשים מת.

הבדואים פרקו את המטען האנושי ליד הגבול וכיוונו אותו לישראל. שבעת הפליטים ידעו שחייהם בסכנה, כי אם החיילים המצרים יראו אותם, הם יירו בהם למוות.

הם הגיעו לגבול ישראל וחיילי צה"ל הגישו להם מים, אוכל ובגדים. אחר כך הם הוחזקו במתקן שהייה במשך כמה חודשים. בתקופה זאת (לפני בניית הגדר) ישראל הייתה מוצפת באלפי פליטים אפריקנים שהגיעו ממדבר סיני בעזרת הבדואים, והממשלה עוד לא ידעה מה לעשות אתם. אחרי כמה חודשים, שחרר הצבא את הפליטים מהמתקן והעניק להם כרטיס נסיעה לתל אביב.

עמנואל מצא עבודה במסעדה. הוא ונטשה התחילו להתכתב בפייסבוק. מה הייתה השפה המשותפת שלהם? שניהם כתבו בעברית פשוטה בעזרת אותיות לועזיות! הם התאהבו ונישאו, בברכת קהילה משיחית מקומית, ונולדה להם ילדה יפהפייה. היא הייתה מאור עיניהם של הזוג המאושר, למרות כל הקשיים החומריים והכלכליים.

אבל עמנואל חלה. הרופאים גילו שיש לו כשל בכבד ופעלו במלוא מרצם להשיג לו השתלה, על אף שהיה פליט ללא ניירות. המאמינים ברחבי הארץ התפללו בעד אחיהם, אבל בסופו של דבר, השתל כשל ועמנואל מת באפריל.

1216 - Natasha and her Baby Girl
נטשה והתינוקת

נטשה בת התשע עשרה נותרה לבד עם התינוקת, בלי הכנסה. היו לה חובות ארנונה, מים וחשמל, והיא עברה לדירה הקטנה של אמה. ארגון IstandwithIsrael שילם את חובותיה ועזר לה לשכור דירה. היא מתכננת למכור באינטרנט מוצרים תוצרת סין, ומקווה להשתכר מהבית, כי אין לה שום אפשרות לממן טיפול בילדה כדי לעבוד מחוץ לבית.

חייהם של עולים מברית המועצות לשעבר בדרך כלל קשים במיוחד ורצופים סיפורים טרגיים. זכות גדולה היא לנו להגיש עזרה מטעם IstandwithIsrael לאחינו המאמינים האלה.

כפי שכתוב בכתבי הקודש, היהודים "מארץ צפון" נהר לישראל, אבל הם פועלים כדי להתגבר על קשייהם למען ילדיהם ונכדיהם – לגדל אותם בארץ חופשית כיהודים, עם אפשרויות שלעולם לא יזכו להן במשטר רודני.

סיוע לקהילה אתיופית

1216 - Helping an Ethiopian Congregation

אנחנו בקהילת "נחלת אלוהים עמו" מבקשים להודות לכם מאוד על התמיכה הכספית ברכישת רכב לצורכי הקהילה. אלוהי היקום, ברוך שמו, נתן לכם את החזון הזה.

היה לנו קשה מאוד להתחיל את האספה שלנו בזמן כי אין תחבורה ציבורית בשבת. חלק מהאנשים חלשים, ויש צעירים שאין להם אמצעי תחבורה. רוב אחינו ואחיותינו אינם מחזיקים רכב ואינם יכולים להגיע לאספות.

לכן, התחלנו להתפלל ולצום כדי לרכוש רכב ולהסיע את אנשי הקהילה לאספות. אנחנו מודים מעומק לבנו לארגון IstandwithIsrael על התרומה שמימנה את החלק הארי של רכישת רכב המתאים לצורכי הקהילה שלנו.

תודה רבה, ואדוננו ישוע יברך אתכם,

רבקה אבלין, רועה קהילה
נחלת אלוהים עמו


סיוע לקהילה דוברת ספרדית

1216 - Spanish

אני רוצה להודות לארי ושירה ולקרן IstandwithIsrael על הסיוע הכלכלי שהגישו לנו. באמצעות התרומה שלהם, הצלחנו לצייד את האולם החדש של הקהילה שלנו.

במשך שתים עשרה שנים שכרנו אולם של קהילה דוברת רוסית והשתמשנו בו שלוש פעמים בשבוע. אחרי שנים רבות כל כך, הקהילה שלנו גדלה והיינו זקוקים למקום משלנו לאספות ולפעילויות נוספות.

היום יש לנו חזרות לצוות הלל, בית ספר למוסיקה ושיעורי עברית לעולים חדשים - אחים ואחיות במשיח הנטמעים בחברה הישראלית. יש לנו גם שיעורים להכשרת תלמידים, אספות נשים, אספות גברים, אספות נוער ואספות תפילה. המקום החדש עוזר לנו מאוד לטפח קהילה קרובה של מאמינים שמטרתם להיות אור בעירנו.

אנחנו שמחים מאוד ומעריכים את התמיכה הכלכלית שלכם מאוד!

דניאל ובטי בורנשטיין, מנהיגי הקהילה
ארגון שכינה אשקלון

חזרה למעלה



בית הישועה

מאת אולג וילינסקי

1216 - Oleg Vilinsky
אולג וילינסקי (משמאל) מלמד מאמינים חדשים שנושעו מאלכוהול ומסמים במרכז הגמילה המשיחי בירושלים.

אולג וילינסקי הוא מנהל מרכז הגמילה המשיחי בירושלים. זהו סיפורו:

גדלתי בשכונת מצוקה בחברובסק שברוסיה. בגיל שבע כבר הייתי ברחובות עם ילדים רעים. גדלתי עם המאפיה הרוסית וחייתי חיים של חוסר מוסר משווע ושחיתות מוחלטת, וישבתי בכלא פעמים רבות.

אבי היה יהודי, אבל לא ידעתי זאת מעולם עד שהתבגרתי. מישהו פעם נתן לי ברית חדשה ואמר לי "ישוע אוהב אותך". קראתי חלקים ממנה, אבל שום דבר לא שינה את חיי באותה תקופה.

קראתי מעט מספר ההתגלות וראיתי מה כתוב על סוף העולם הקרב ובא! במחשבותיי המבולבלות, החלטתי שכדאי לי לעלות לארץ ולהפוך ליהודי אדוק. חשבתי שכשהכול יתפוצץ, אוכל לעלות לשמים.

עברתי לחיפה, עיר שאיננה ידועה כעיר פשע. אבל ישראל לא עזרה לי. שקעתי עמוק יותר בסמים ובדיכאון. התחלתי לחשוב: מי אני? מי אני עושה כאן בעולם? הצטרפתי לקבוצה של ניו-אייג' ולמדתי קבלה.

סוף סוף, יום אחד, מישהו מצא אותי ביער, עירום עם אליל עבודת יד – פיסת קרטון שמודפס עליה I גדול ("אני"). התפללתי לאליל הזה במנטרות. שלחו אותי למוסד לחולי נפש ולבסוף שחררו אותי.

הבריאות שלי התחילה להידרדר באופן קיצוני והלכתי למרפאה, שם אבחנו אצלי שחמת ושחפת. בעקבות הסמים סבלתי גם מאפילפסיה. הרופאים נתנו לי חודשיים לחיות.

זמן קצר לאחר מכן ביקרתי בקהילה משיחית בחיפה. לא הייתה לי שום דרך אחרת, ולכן חזרתי לשם בשבת. בצמוד לקהילה היה מרכז גמילה שנקרא "בית ניצחון".

ביקשתי להתקבל, אבל המנהל אמר לי שצריך לבדוק אם אין לי איידס. כשהבין שיש לי שחפת, הוא הסביר שלפי החוק, אסור לו לקבל אותי. אבל הוא אמר: "בוא נתפלל".

בזמן שהתפללנו, נזכרתי בסיפור על האישה שהייתה זבת דם במשך שתים עשרה שנה. אמרתי לאלוהים: "סלח לי. מעולם לא עשיתי מעשה טוב". קול בתוכי אמר לי: "הבעיה שלך היא גאווה". עוד לא הייתי מוכן להיפטר מה-I, והלכתי.

למחרת, חזרתי למרפאה כדי לעבור סריקת MRI בריאות. אחרי הבדיקה חיכיתי בחוץ שעה ארוכה, עד שהרופא בא ואמר לי שהציוד לא תיעד את הממצאים כשורה, ואני צריך לעבור את הבדיקה שוב. נכנסתי לבדיקה שוב רוטן ומתלונן, וחיכיתי. אחרי זמן ארוך באו אליי ואמרו לי: "אנחנו מצטערים, אנחנו צריכים לערוך את הבדיקה מחדש. משהו לא מסתדר בממצאים". כבר כעסתי ורתחתי מזעם. מאוחר יותר הגיעו שלושה רופאים ואמרו: "אנחנו לא מבינים, אבל הבדיקה מראה שאין לך שום שחפת. משהו השתבש בבדיקה. אנחנו צריכים לשלוח אותך למרפאה אחרת".

1216 - Believers Freed

פתאום עבר לי בראש סרט שבו ישוע ריפא מישהו. "אולי אלוהים ריפא אותי", חשבתי.

יצאתי מהמרפאה בריצה, חזרתי לבית ניצחון וסיפרתי למנהל מה קרה. "אני רוצה להגיע לתכנית הגמילה שלך. אני מוכן להקדיש את חיי לישוע". המנהל חשש מעט שאולי לא באמת נרפאתי, ואמר שיש מרכז גמילה אחר בירושלים, ושלח אותי לשם.

הייתי אחד משלושת האנשים הראשונים שאלוהים הושיע במרכז הגמילה "בית הישועה". זה היה לפני שתים עשרה שנים.

הצטרפתי לתכנית שכללה שלושה מפגשי תפילה ולימוד בכתבי הקודש בכל יום. במרכז הזה התמסרתי כליל לישוע, ועד מהרה יצאתי באופן קבוע לרחובות תל אביב עם קבוצות של אנשים שגם הם נרפאו וניצלו.

אחר כך עברתי בדיקות כבד, ואני יכול לספר שקיבלתי מישוע כבד חדש לגמרי. התחתנתי עם טינה, מאמינה ושותפה נפלאה, ויש לנו תינוקת.

היום אני המנהל כאן. לפני שנה, אחד עשר אנשים נושעו והשתחררו בהצלחה מכבלי האלכוהול והסמים. גם פתחנו מרכז שני בירושלים. כשמאמינים חדשים מוכנים לכך, אנחנו שולחים אותם לעבוד בבניין. אנחנו רוצים לראות אותם נרפאים ברוח, נפש וגוף!

תודה לכם על הרכב הנפלא שרכשנו באמצעות השותפים של IstandwithIsrael. אנחנו מעריכים את תמיכתכם בנו בעבודה הזאת שאדוננו ישוע קרא לנו אליה... צֵא מַהֵר אֶל רְחוֹבוֹת הָעִיר וְאֶל סִמְטְאוֹתֶיהָ וְהָבֵא הֵנָּה אֶת הָעֲנִיִּים, אֶת בַּעֲלֵי הַמּוּם, אֶת הָעִוְרִים וְהַפִּסְחִים (לוקס יד 21).

חזרה למעלה

י
]]