Login to get started!
Username
Password
Forgot password?
Remember me
Not a member yet?  Sign up now!
Sign Up or log in
Username (3 to 12 characters, numbers & letters only)
Email
Privacy Policy
Login   |   Sign up

י

בירחון החודש:י
הפלסטינאים ראויים לצדק  |    סיפורו של לוחם  |    "קציר" – כל כולו אודות הנוער בארץי

תרגום מאנגלית: פרומה נייט, עריכה: עוזי לוטן.י

הפלסטינאים ראויים לצדקי

ספטמבר 2013
אלול התשע"ג-תשרי התשע"ד

0913 - Top - Newspaper Headline
ג'רוזלם פוסט, 27 במאי, 2013; משמאל לימין: נשיא ישראל שמעון פרס, מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי, נשיא הרשות הפלסטינאית אבו-מאזן. פלסטינים ביו"ש וברצועת עזה, מקבלים את אחד מסכומי הסיוע הגבוהים ביותר בעולם לנפש. מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, הציע לאחרונה תוספת של 4 מיליארד דולר, שלדבריו יהיו בבחינת "תכנית פורצת דרך לפיתוח כלכלה בריאה, אמינה, ומונהגת ע"י מגזר פרטי, אשר תשנה מקצה אל קצה את גורלה של מדינה פלשתינית עתידית". י


 

מאת: כלב מאייר

עו"ד כלב מאייר, הינו פעיל ישראלי בתחום זכויות-אדם למען יהודים וערבים כאחד. מאמר זה לקוח מנאומו המרתק אך הביקורתי שהוא נשא לאחרונה באוניברסיטת הלסינקי, בהלסינקי בירת פינלנד. י

אני מאמין שאפשר לתמוך בזכויות-אדם הן למען הישראלים והן למען הפלסטינים. אינני סבור שעל-מנת להיות ציוני או לתמוך בישראל, עליך להיות נגד זכויות הפלסטינים. י

אך מאידך – אינני סבור שאם אתה תומך בזכויות-אדם למען הפלסטינים, עליך להרשיע במקביל את מדינת-ישראל ואת הציונות. אפשר בהחלט לתמוך ולדגול בזכויות-אדם עבור שני צידי המתרס, בעת ובעונה אחת, בו-זמנית. למעשה, לא תוכל למצוא מישהו ביקורתי יותר כלפי ממשלת-ישראל, מאשר הישראלים עצמם. קיים בתוכנו ויכוח פנימי סוער ביותר; עיתונים ועיתונאים מבקרים בחריפות רבה את ממשלתנו. י

האירגון אותו אני מייצג, "המכון הירושלמי לצדק", השקיע את תשע השנים האחרונות בקריאה לממשלת-ישראל להיות מחוייבת לתת דין וחשבון בנושאי זכויות-אדם, זכויות אזרח, חופש דת וצדק חברתי.י

בעשותנו כך, אנו קוראים לממשלת-ישראל להיות נאמנה לאמות המידה ולחוקים שהיא בעצמה יצרה. י

האבות-המייסדים של האומה המתחדשת החליטו בזמנם להקים מדינה יהודית ודמוקרטית, המושתת על שיוויון לכל האזרחים החיים בתחומה. המכון הירושלמי לצדק מציב אתגרים חוזרים ונשנים לממשלת-ישראל, ברבים מהנושאים הללו. אנחנו עושים זאת מתוך היותנו מודעים לכך שלמדינת-ישראל יש קני-מידה גבוהים לדמוקרטיה וכיבוד שלטון החוק. בתי-המשפט מתפקדים בה בעצמאות, ואינם חוששים להעביר ביקורת ולהגיע להחלטות אנטי-ממשלתיות. מכל זאת ניתן להסיק שאכן קיים אפיק כלשהו, שדרכו גם קולנו יוכל להישמע. י

על בסיס כל זאת, רוב הלחץ להעניק זכויות-אדם לפלסטינים מכוון כלפי ממשלת-ישראל, שתפקידה להקשיב כשמישהו מנסה לומר משהו. י

אך במקביל – גם ההיפך הוא נכון: הרף הגבוה של ערכים דמוקרטיים, שוויון בפני החוק וכיבודו אינם קיימים כמעט בתחומי הממשל של הרשות הפלסטינאית. י

ארגונים בינלאומיים רבים לזכויות-אדם, הפועלים במזרח-התיכון, העניקו 'יד חופשית' לרשות הפלסטינאית שלא לכבד את זכויות-האדם של בני עמם. קיימת ביקורת מעטה ביותר המכוונת כלפי מעלליה של הרשות הפלסטינאית. מדוע? מפני שאין שם איש המוכן להקשיב. יתירה מזו: שימור "מעמד-הקורבן" של העם הפלסטינאי מהווה בה בעת הן מנוף, והן קרדום רווחי לחפור בו!

אני סבור שעל כולנו להיות מעוניינים במזרח-תיכון יציב – ועל כך אין עוררין. אך מעבר לשאיפה ליציבות במזרח-התיכון, מוטל על מדינות המערב במיוחד, גם לדאוג לנושאים המשפיעים על הרשות הפלסטינאית, מפני שכספי המיסים שלהן מממנים כרגע רבות מפעולותיה. י

יותר ממיליארד לשנה

הרשות הפלסטינאית מקבלת מהאיחוד האירופי בסביבות חמש מאות מיליון (500,000,000€) אירו לשנה. סכום זה הינו פחות או יותר הסכום שהרשות מקבלת גם מארה"ב. קנדה ויפן גם הן תורמות נדיבות. כך שמדובר ביותר ממיליארד אירו בכל שנה, הנכנסים לכיסה של הרשות הפלסטינאית. אלה הם כספי המיסים של מדינות אלה, כך שמן הראוי הוא, שהם אכן יתעניינו לגבי האופן בו נעשה בהם שימוש. י

למעשה, לאורך 19 השנים שחלפו מאז החתימה על הסכמי אוסלו ב-1994 ועד היום, הפלסטינים קיבלו סיוע לנפש הגדול פי 25 מן הסכום לנפש שארה"ב העניקה בזמנו לאירופה במסגרת "תכנית מרשל" לאחר מלה"ע השנייה. י

"תכנית מרשל" מימנה את בנייתה מחדש של אירופה, ותרמה לשיקומה המלא של כלכלתה! במושגים פשוטים: הכספים שהוענקו לרשות הפלסטינאית לאורך 19 השנים שחלפו, יכולים היו לשקם את כלכלת אירופה 25 פעם!י

להיכן נעלמו הכספים?י

מה עלה בגורלם של הכספים האלה? להיכן הולך כל הכסף? מדוע עדיין חיים הפלסטינים בעוני מחפיר ברחבי המזרח-התיכון? י

אני יכול לספר לכם שחלק ניכר מהכספים הועבר לחשבונות הבנקים הפרטיים של המנהיגים הפלסטינים. בכספים אחרים נעשה שימוש לאגור מצבורי נשק, להקים את הכוח המשטרתי הגדול ביותר, ללא כל יחס לגודל האוכלוסייה, בהשוואה לשאר מדינות העולם, לתמוך בחינוך המתנגד באופן נחרץ לעקרונות וערכים מערביים, לתמוך בגזענות, באנטי-שמיות ובשנאה לשמה. זה השימוש שנעשה בכספי האיחוד האירופי.י

בהתאם לדו"חות המופיעים בעיתונים ערביים, אבו-מאזן, הנשיא הנוכחי של הרשות הפלסטינאית, מקבל משכורת חודשית של 1,000,000 אירו!י

זהו סכום שהוא 30 פעם יותר ממשכורתו של הנשיא ברק אובמה, ו-90 פעם ממשכורתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. לדברי עיתונאים ערביים, ערכו האישי של אבו-מאזן מוערך ב- 100,000,000 אירו; זהו ערכו האישי. הוא גם צעיר באופן יחסי, כך שניתן לשער שכאשר יגיע לגילו של קודמו, יאסר עראפאת, יהיה ערכו בעת מותו רב יותר.י

גם בחשבונות הבנק הפרטיים של ערפאת, גילו רואי-חשבון השקעות של יותר מ-1,300,000,000 אירו (1,700,000,000$) בעת מותו.י

מכל זאת ניתן להסיק שהסיוע הניכר המגיע מאירופה ומארה"ב, הופך כמה מנהיגים פלסטינים לעשירים, אך אינו מגיע לידיים המתאימות כדי למלא את הצורך הנואש בבניית תשתיות ומוסדות חיוניים בתוך הרשות הפלסטינאית. י

0913 - Abbas and Arafat
לפי דיווחי התקשורת הערבית, נשיא הרשות, אבו-מאזן (משמאל), מקבל משכורת חודשית בסך 1.3 מיליון דולר. ערכו האישי מוערך ב-130 מיליון דולר. יושב-ראש הרשות הקודם, יאסר עראפת, היה מוערך בעת מותו ב-1.3 מיליארד דולר (1 מיליארד אירו). י

האמנם משטר חוק?י

במשך השנה החולפת, ביצעה הרשות הפלסטינאית יותר מ-1,700 מעצרים שרירותיים, שמידע עליהם הגיע לאירגוני זכויות האדם הבינלאומיים. בנוסף לכך, אף דווח על יחס משפיל, עינויים, הוצאה להורג ללא משפט. לדוגמא, רק לפני שלושה שבועות, קיבל אדם בן 21, בשם אנאס אוואד, שנה וחצי מאסר על שפרסם בפייס-בוק בדיחה על אבו-מאזן. מקרה זה מעיק עלי ביותר, מפני שאני מתגורר ועובד בירושלים, אשר כמה קילומטרים מפרידים בינה לבין שכם. אני חי בחברה הישראלית שבה אנו נהנים מחופש דת, חופש הבטוי, זכויות אדם, זכויות אזרח, ותקשורת פעילה ביותר. אני יכול לכתוב בטור שלי מה שעולה על דעתי אודות ראש הממשלה, ללא כל חשש מהשלכות של תגובת-נגד. י

זוהי הסיבה שאני כה נלהב לקרוא לקהילה הבינלאומית להתעורר ולהיות מעורבת בנושא זה, להתחיל בהפעלת מעקב אחרי הכספים המגיעים לידיה של הרשות, ולדרוש רפורמות בהתאם. אם קיים מישהו בעולם שיש לו הזכות לדרוש מהפלסטינים לערוך רפורמות בזכויות-אדם, הלא הן הדמוקרטיות המערביות התורמות להם כספים אלה. י

האמנם מדינה עצמאית משלהם?י

אישית, אני מאמין בכך שזכותם של הפלסטינים למדינה משלהם חייבת להיות מבוססת על יכולתם לנהל ממשל נאות, דהיינו יכולתם לנהל דמוקרטיה, משטר חוק, זכויות אדם וחרויות הפרט. אם זכותם למדינה מבוססת אך ורק על איזו תביעה הסטורית לפיסת-קרקע, הקמת מדינה היום רק תיצור יותר בעיות שתסבכנה את החיים עוד יותר, לא רק עבור הישראלים, אלא אף עבור הפלסטינים עצמם. י

תהליך זה, שתחילתו נסיון להעריך ולהציב אתגר בפני הניצול לרעה של זכויות-אדם בתחומיה של הרשות הפלסטינאית, הוא צעד חשוב ביותר במציאת פתרון עבור העמים החיים באזורנו. בני-אדם חשובים יותר מפיסת-קרקע, וכאשר שמים את האחרונה בעדיפות עליונה על-פני בני-אדם, מקבלים בית-קברות. ולכן, הדבר החיוני ביותר הוא, שזכויות-האדם ישמשו לנו כמצפן, בתהליך המיועד להשיג יישוב הוגן של הסכסוך במזרח התיכון.י

מעמד-פליטים קבוע – מעמד קבע של אזרחות סוג ב'!י

עם סיומו הרשמי של המנדט הבריטי בפלסטינה ב-1948 והקמתה של מדינת-ישראל, כ-500,000 ערבים נטשו אז את המדינה. קיים ויכוח הסטורי לגטימי בשאלה: מדוע נטשו? הפלסטינים אומרים שעל רובם נכפה הדבר ע"י גירוש בידי הכוחות הישראלים. האחרונים אומרים שרוב הערבים נטשו את בתיהם מפני שמנהיגי מדינות ערב השונות מסביב עודדו אותם לעשות כן, מתוך ציפיה שמדינות ערב שיתקיפו את ישראל – ינצחו במערכה וכך תיסלל עבורם הדרך לחזור, אך בינתיים לא יהיו לכודים בחילופי האש בין הצדדים. י

הבה נניח לרגע לויכוח הנוגע לסיבת נטישתם המדוייקת, ונתמקד בחייהם כיום: מה קורה היום עם הפליטים הללו ועם צאצאיהם. ברצוני לספר לכם על מחנה פליטים בחוף הצפוני של לבנון, הנקרא: נהאר-אל-באראד. ב-2008 מחנה פליטים זה פשוט הופגז לרסיסים. מיליציה צבאית איסלאמית פתחה באש על מחנה צבאי לבנוני, ואנשיה מצאו מסתור במחנה פליטים זה. בעקבות זאת, החל הצבא הלבנוני להפציץ את המחנה. הפליטים הפלסטינים שחיו שם נלכדו בחילופי האש. ניתן לשער איך נראתה העיר הגרמנית דרזדן לאחר הפצצות בעלות-הברית במלחה"ע השניה. נותרו אך ורק שלדי בניינים, וכך אף נראה כיום מחנה פליטים זה, חמש שנים לאחר האירוע. י

הפליטים הפלסטינים עדיין מתגוררים שם, במחנה, במיכלי מתכת, שהינם מלכודות חום בקיץ וקור בחורף. למעשה, עלינו לשאול את עצמנו: מדוע פליטים פלסטינים הם עדיין בגדר פליטים?י

כאשר ערבים אלה נטשו את בתיהם ב-1948, הם הגיעו ללבנון, ירדן, סוריה, מצרים, ומדינות נוספות ברחבי המזרח-התיכון. ב-1959 התקבלה החלטה מטעם הליגה הערבית, שאף מדינה ערבית לא תעניק אזרחות לפליטים פלסטינים, וזאת בניגוד לעובדה שהפלסטינים הם ערבים הדוברים את אותה שפה ובעלי אותה תרבות כשל אזרחי הליגה הערבית, ורובם הם מוסלמים.י

הפליטים הפלסטינאים חיים כיום במדינות אלה כבר 65 שנה, במשך שלושה דורות, ועדיין היחס אליהם הוא כיחס לאזרחים סוג ב'. ברבות מהמדינות, אין להם זכות ללמוד בבתי-ספר ממלכתיים, אינם בעלי זכות לקבלת כיסוי רפואי ממלכתי, ואינם בעלי זכות להיות בעלי קרקעות. בלבנון, אינם יכולים אפילו לעזוב את מחנה הפליטים ללא קבלת היתר מיוחד מהרשויות.י

מטרת אונר"א: להנציח את מעמד הפליטים

מדינות ערב השכנות לישראל הגיעו להחלטה להמשיך ולשמר את סטטוס האזרחים מדרגה ב' ולהתייחס אל הפליטים באופן המבוסס על 'הפרדה גזעית' (אפארטהייד) במובן המלא של המילה. ונוסיף לכך גם את אונר"א – סוכנות האו"ם לסעד ולתעסוקה לפליטים, סוכנות שהוקמה ע"י האו"ם באופן ספציפי עבור הפליטים הפלסטינים במזרח הקרוב, כדי לטפל במשבר הפליטים הפלסטינים. י

עלינו להוסיף כאן, שבפועל, קיים אירגון נוסף מטעם האו"ם, הנקרא אונהק"ר (UNHCR) – "מועצת האום העליונה לענייני פליטים", ארגון כללי המטפל בפליטים בעולם, מלבד הפלסטינים. ייפוי הכוח שניתן ל'אונהקר' הוא לסייע לפליטים להשתלב בכל חברה בה הם חיים, ואירגון זה משקיע משאבים רבים כדי להשיג מטרה זו. י

לעומת זאת, ייפוי הכוח של אונר"א, המטפל אך ורק בפליטים הפלסטינים, הוא היפוכו של זה הניתן ל'אונהקר', והוא נועד להנציח את מעמד הפליטים מדור לדור. הפלסטינים הם אם כן הסוג היחיד של פליטים בחסות החוק הבינלאומי, וסטטוס הפליט אינו פג, אלא מועבר לילדים, לנכדים ולנינים, וכו' וכו'.י

האמנם מיליונרים זכאים לסיוע המיועד לפליטים?י

0913 - map of Israel

הינה דוגמא: משפחת פליטים פלסטינאית עזבה את ישראל ב-1948 והתיישבה בסוריה. הנכד למשפחה זו קיבל ויזה כדי ללמוד באוניברסיטת הלסינקי, ובעת לימודיו פגש נערה יפה ונשא אותה לאשה. עם תום לימודיו – התחיל עסק בפינלנד, מכר את העסק והפך למיליונר.י

כעת יש לנו מולטי-מיליונר, אזרח פינלנד, שהפך להצלחה חברתית וכלכלית גם יחד. אדם כזה עדיין יהיה מוכר כפליט פלסטינאי הזכאי, תחת החוק הבינלאומי, לקבל סיוע מאונר"א. האם זה נשמע הגיוני?י

וכך, יש לנו מצד אחד את אונהק"ר, המנסה לעזור לפליטים להשתלב בחברה שבה הם חיים, ומאידך את אונר"א – העושה כל שיביכולתה להנציח את מעמדם של הפלסטינים כפליטים – עדי עד! המדינות המוסלמיות השכנות לישראל משתפות פעולה עם הנעשה, מפני שרוב הכסף הניתן לאונר"א, מוצא על הענקת סעד לפלסטינים החיים במדינות-ערב השונות. מצב זה משרת את ממשלות המדינות המארחות, מפני שאין להן כל אחריות כספית כלפי מחנות הפליטים הצפופים והדחוסים הללו.י

ע"י החזקתם כפליטים קבועים, עושות בהם מדינות-ערב שימוש כבכלי-משחק, ומבטיחות להם השכם והערב שיבה אל ארץ מולדת אבותיהם, לאחר שיטהרו את מדינת-ישראל מהיהודים החיים בה. ע"י החזקתם במצב זמני מרושש, בשילוב עם שטיפת-המוח התעמולתית שהיהודים גזלו מהם את אדמתם, ערבים אומללים אלה מוחזקים במצב מתמשך של אי-שקט וגילויי זעם. י

י31,000 המועסקים של אונר"א

יתירה מזאת, אירגון אונר"א הוא השני בגודלו המעסיק פלסטינים במזרח-התיכון – אחרי הרשות הפלסטינאית. לצורך ההשוואה – 'אונהקר', המטפל ב-40 מיליון פליטים ברחבי העולם, מעסיק 7,000 עובדים. אונר"א, המטפל ב-חמישה מיליון פליטים פלסטינים, מעסיק 31,000 עובדים. כמה מהם שייכים למעשה לאירגוני טרור. מנהיגי אונר"א התוודו לעובדה שכמה לוחמי חמאס עובדים עבורם ומקבלים מהם משכורת.י

מצב זה צריך להדאיג את אזרחי מדינות המערב מפני שאונר"א נתמך, בין השאר, ע"י תרומות נכבדות המגיעות מדמוקרטיות מערביות. מה שהן טוענות הוא, שחמאס הינו אירגון פוליטי, ואונר"א אינו יכול להרשות לעצמו להתעסק עם בירור נטייתו הפוליטית של מרואיין זה או אחר לצורך העסקתו. אך העובדות מעידות שהם מעסיקים אנשים המבצעים מעשי טרור מפוקפקים, המקבלים גיבוי מכספים אלה הנתרמים ע"י ממשלות המערב.י

התיתכן שיבתם של כל הפליטים הפלסטינים לישראל?י

עד כה ראינו שיש לנו מצד אחד את הליגה הערבית שאינה מעוניינת להעניק אזרחות לפליטים הפלסטינים, ומצד שני יש לנו את אונר"א, המנציחה את סטטוס הפליט באמצעות החזקת הפליטים וצאצאיהם בקבלת סעד וסיוע כספי והכרה בהם כפליטים.י

בנוסף לכך, אבו-מאזן דורש שבהסכם שלום סופי, תהיה ישראל חייבת להכיר בזכות השיבה של כל (5,000,000) הפליטים הפלסטינים.י

כאשר אבו-מאזן אומר "זכות השיבה של כל הפליטים הפלסטינים", הוא אינו מתכוון לשיבתם לערים שבתחומי הרשות הפלסטינאית, רמאללה, יריחו, שכם, וכו', אלא הוא מתכוון לשיבתם אל ירושלים, תל-אביב, חיפה, באר-שבע וכל ערי ישראל מאז 1948. אין כל ספק שרעיון זה הינו מגוחך – דהיינו: אין לו סיכוי להתממש.י

למעשה, רעיון זה מעולם לא הוצע או נלקח ברצינות לגבי כל קבוצה אחרת של פליטים בעולם. לאחר מלחה"ע השנייה, היו מעברי אוכלוסיה, מארץ אחת לשניה, של יותר מ-40 מיליון איש – לדוגמא: בין הודו לפקיסטן בלבד, היה מעבר הדדי של שלושה מיליון איש.י

אנו מאמינים שהפתרון למשבר הפליטים הפלסטינים איננו זכות השיבה – אלא הזכות להיקלטות. כל מדינות-ערב השכנות לישראל והרשות הפלסטינאית, חייבות להעניק אזרחות מלאה וזכויות שוות לכל הפליטים הפלסטינים ולצאצאיהם החיים בתחומן – כפי שישראל העניקה אזרחות מלאה ל-800,000 ויותר יהודים שנמלטו אליה מארצות-ערב. אנו אף קוראים לקהיליה הבינלאומית להפעיל מעקב אחר הכספים המגיעים מאונר"א אל הרשות הפלסטינאית, כדי לוודא שנעשה בהם השימוש הנכון למען המטרות שלהן נועדו.י

על אזרחי ארצות-המערב לדרוש צדק אמת

עלינו לחשוף נושאים אלה ולדון בהם, וכן להביאם לתשומת-ליבה של כל ממשלה במערב, כך שנוכל להפעיל לחץ על חברות מערביות, השולחות את כל הסיוע הנ"ל, להתחיל בקידום זכויות-האדם של הפלסטינים במזרח-התיכון. ברצוני להדגיש שוב שזכותם למדינה של הפלסטינים, החיים כיום בגדה המערבית ובעזה – חייבת להתבסס על יכולתם לנהל ממשל נאות של בני-עמם לפי שיטת ממשל דמוקרטית, הדוגלת במשטר חוק, זכויות-אדם וחרויות הפרט.י

אני נושא תפילה שאנשים כמונו יוכלו לתמוך בהם ולחזק אותם, ולהכריז שאיננו מוכנים לכך שבבני-אדם אלה ייעשה שימוש כבכלי-משחק למטרות פוליטיות, במשחק שתכליתו הסופית היא להרוס או לגזול את חוקיות קיומה של מדינת-ישראל. המפסידים העיקריים מכך, בסופו של דבר, יהיו הפלסטינים, מפני שהעוני המחפיר בו הם חיים היום, ימשיך אף בעתיד להיות מנת חלקם.י

דבר אחד ברור: הפלסטינים אינם כלי-משחק פוליטיים. הם בני-אדם – כמוך וכמוני.י

עו"ד כלב מאייר הינו מייסד ה'מוסד הירושלמי לצדק', אירגון ישראלי לזכויות-אדםי
www.jij.org.il

חזרה למעלה



לרגל יום השנה הארבעים למלחמת יום-כיפור: י
סיפורו של לוחם

מאת: אדם בן-יוסף

חתונה בארץ, וירח-דבש באירופה...י

חודש יוני בתל-אביב של 1973 היה חם ולח במיוחד, אך ארוסתי ואני תכננו להינשא באותו קיץ, ללא התחשבות בתנאי מזג-האוויר או גובה מעלות החום... אני הייתי בן 23 והיא בת 21. למרות גילנו הצעיר, כבר הספקנו לסיים את שירותנו הצבאי הסדיר. אני שרתתי בסיני, עכבר-מדבר אמיתי, והיא שירתה בבסיס חיל-אוויר לא רחוק מתל-אביב. שירותנו הצבאי היה בתקופת מלחמת ההתשה בין מצרים לישראל (1968-1971), באזור תעלת סואץ. שנינו חווינו וידענו את מחיר המלחמה, ממקור ראשון!י

בתחילת ספטמבר 73', טסנו לירח הדבש שלנו, בשוויצריה. לארץ שבנו בטיסה האחרונה של אל-על, ביום שישי, 5 באוקטובר, ערב יום-כיפור, לפני ששדה-התעופה נסגר ל-30 שעות. כרגיל, הכל נסגר ליום שלם, ואף התנועה בכבישים פסקה לחלוטין. כידוע, יום-כיפור שחל בשבת – הוא כפול בקדושתו. זה היה המצב ביום הכיפורים, שחל ב-6 באוקטובר 1973.י

י6 באוקטובר 1973: התוודעות למציאות המרה

תחושת התרוממות הרוח לאחר החופשה הנפלאה בציריך עדיין ליוותה אותי בעת שובנו לתל-אביב, אל האווירה השקטה המלווה בהדרת-כבוד, המאפיינת את יום-כיפור. בקושי הספקנו לפרוק את מזוודתינו... זכור לי אותו בוקר של שבת, ישבנו לנו נינוחים על הספה, ליד שולחן הקפה, לוגמים להנאתנו קפה משובח, עם ארומה "של בית"...י

לאחר שסיימתי את הקפה, וכצרכן חדשות "מכור", חשתי דחף פנימי להפעיל את הרדיו-טרנזיזטור הנייד שלי: זה היה שיא הטכנולוגיה באותם ימים! מצאתי את חדשות ה-בי.בי.סי. י

0913 - tank
אדם עומד ליד טנק פטון אמריקאי M48A3, אותו סוג טנק שבו נהג במלחמת יום-כיפור, במוזיאון חיל-השיריון בלטרון.

ואז שמעתי, בחדשות מבריטניה: ישראל הותקפה בו-זמנית, ללא כל אזהרה מוקדמת, ע"י שתים ממדינות ערב – מצרים בסיני, וסוריה ברמת-הגולן. נראה שאף לא איש אחד בארץ היה מוכן לכך: לא הממשלה ולא הצבא!י

בינתיים הצליחו המצרים לחצות את תעלת סואץ בחזרה אל מרחבי חצי-האי-סיני, כשהם שועטים באין מפריע באזורים מהם נהדפו שש שנים קודם לכן, בעת מלחמת ששת-הימים. גם הסורים עשו דבר דומה בצפון, ברמת-הגולן, ממנה נהדפו גם הם ב-1967. אילולי היו נבלמים, היו יכולים להגיע לגליל, ואז, רק אלוהים יודע מה עלולה הייתה להיות התוצאה... י

כידוע, מרבית הכוח הלוחם בצה"ל אינו מורכב ממגוייסים בצבא הסדיר, אלא מאנשי מילואים, הנקראים לאימונים ותימרונים כדבר שבשגרה. במקרה חירום, עליהם להתייצב באופן מיידי! וכך היה גם ביום כיפור 1973.י

כשיצאתי למרפסת, ראיתי אנשים רצים ברחובות, נוטשים את בתי-הכנסת באמצע התפילות, רצים הביתה לאסוף את הציוד האישי שלהם. זמן קצר לאחר מכן, התחלתי להבחין גם ברכב צבאי, מראה בלתי-רגיל ביום-הכיפורים, נוסע במעלה הרחובות הריקים, מבית לבית, כדי לאסוף גברים מבתיהם.י

ואז גם הגיעה האזעקה מקפיאת-הדם.י

מירח-הדבש לגיהנום הקרב!י

התקשרתי אל אבי, משום שהציוד הצבאי האישי שלי היה עדיין בבית הוריי. מכיוון שאבי היה כתב- צבאי, היה לו שלט "עתונות" על מכוניתו, שאיפשר לו לנהוג מבלי להסתכן בסקילת המכונית ע"י החרדים...י

באותו רגע כבר ידעתי, עמוק בפנים, שירח-הדבש שלי אכן הגיע לקיצו, ביותר ממובן אחד!י

סיני, 8 – 24 באוקטובר: מלחמת יום-הכיפורים שלי

מה שלא ידעתי, הייתה עוצמתו של הגיהנום שאליו נכנסתי. הוצבתי בתפקיד אותו ידעתי הכי טוב: נהיגת-טנק, במקרה שלי היה זה מג"ח, טנק אמריקאי, ששופץ ושודרג ע"י צה"ל.י

היה לי הכבוד לנהוג את הטנק של סגן מפקד הגדוד, משה עברי (כיום – אלוף מיל'). מפקד הגדוד היה אהוד ברק, אז סא"ל , החייל המעוטר ביותר בצה"ל. ב-1991 התמנה אהוד ברק לרמטכ"ל. ברק גם נבחר מאוחר יותר לראשות הממשלה, ובשנים האחרונות שירת כשר הבטחון. אך באוקטובר 1973 נקרא ברק לשוב ארצה מלימודיו באוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה, ארה"ב, כדי לעזור במאמץ ההישרדות המלחמתי!י

היו אז חיילי מילואים או קבע רבים במצבו של ברק: מפוזרים ברחבי העולם לרגל עסקים, לימודים או חופשה. אבל! כשהמצב בארץ קשה – הקשוחים שבים הביתה – גם אם איש לא קרא להם לעשות זאת!י

רוב הלוחמים הללו אפילו לא שובצו ביחידות ספציפיות. גם אני לא. במהירות שיא, ברק הצליח להקים גדוד-שריון שלם מאפס – גדוד 100, חטיבת-שריון 460. רובנו הגדול היינו אנשי מילואים בלתי משובצים.י

שינוע של גדוד-טנקים שלם, ממרכז הארץ עמוק אל תוך סיני – הינו מבצע ענק מימדים! זה כולל 36 טנקים, 15 נגמ"שים, מטבחים, ציוד מכונאות, רכבים נושאי-תחמושת, מובילי-טנקים, מיכליות-דלק, חלקי-חילוף ומזון לחיילים. וכך, הגענו לשדה הקרב בסיני רק ביום ה-3 מתוך 18.י

מצרים, 24 באוקטובר: חסדו של מושיעי היה עלי...י

לא אלאה אתכם בתיאור חווייתי במשך 15 ימי-לחימה אינטנסיביים ונוראיים, תחילה בסיני, ואח"כ בארץ-גושן ובמצרים. הבה נעבור ליומה האחרון של המלחמה. רק שעה לפני שהמלחמה הסתיימה באופן רשמי, ב-24 באוקטובר 1973, נאמר לנו לקחת פסק-זמן קצר לפני הכניסה לעיר המצרית, סואץ. אז, למעשה, הגיעה השתתפותי במלחמה לסיומה הפתאומי והבלתי צפוי: ספגתי בראשי פגיעה מרסיס-פגז מרגמה שנפל ע"י הטנק שלי, בעת שישבתי בחוץ, על הכנף. אמנם הרגשתי את עוצמת הפגיעה, אך לא הייתי מודע לכך שנפצעתי. חזרתי אל הטנק, אך נהיגתי הייתה מזוגזגת. רק אז הבין המט"ק שנפצעתי, ופקד עלי לעצור. מיד פוניתי משם לתל-השומר.י

זמן קצר בלבד לאחר שפוניתי מהטנק, דקות ספורות ממש לפני שהפסקת-האש והפסקה רשמית של כל פעולות האיבה הוכרזו ע"י האו"ם, נפגע הטנק שלי בפגיעה ישירה כוחותינו!! החייל שהחליף אותי כנהג – נהרג במקום! אחד מ-2,297 החיילים שנהרגו במלחמה. התותחן המסור שלנו, איציק, איבד את זרועו השמאלית, יחד עם שעון היד שלי, מתנת הנישואין היקרה שלי...י

תוכלו לשער בנפשכם שנטילת חלק והשתתפות פעילה במלחמה אכזרית שכזו, מיד לאחר ירח-דבש באלפים השוויצריים, פצעו אותי, אך לא רק בגוף. הניגוד המוחלט בין ירח הדבש לבין המלחמה הארורה, היה בו מספיק כדי להביא כל אדם שהוא לסיפה של אי-שפיות!י

הפציעה שלי, שפגעה במערכת העצבים העליונה, גרמה לתופעות בלתי-רגילות: שיתוק בגפיים התחתונות, אובדן שליטה בשלפוחית השתן, קשיים בהתמצאות ופגם בדיבור. אך, פציעה בלתי-נעימה זו, קרוב לוודאי שהצילה את חיי – ביותר מדרך אחת! י

לידה חדשה בדרום אפריקה

ב-1990, שבע עשרה שנה מאוחר יותר, בגיל 40, עזבתי את הארץ כאדם שבור בגופו וברוחו. למרות שיכולת הדיבור שבה אלי וכן תחומי פציעה נוספים החלימו, עדיין לא הייתי מסוגל ללכת ללא מכשירי-הליכה על הרגליים או קביים, ולא הייתה לי תחושה ברגלי השמאלית באזור שמתחת למותן. י

בתחילת יוני 1990, קיבלתי חוזה עבודה בדרום-אפריקה בתחום ההיי-טק. השארתי מאחורי נישואים מפוררים לחלוטין, ובת בת 10. בהגיעי ליוהנסבורג, פגשתי שכנה במלון שבו שהיתי, והיא החלה לבשר לי אודות ישוע. שלושה שבועות לאחר מכן, הענקתי את ליבי ואת חיי לישוע.י

שלושה חודשים לאחר מכן – בדיוק ביום השנה ה-17 לפציעתי, ביקרתי בקהילה גדולה ("רֶמָה") באזור מגורי, ורועה הקהילה הניח עליי את ידיו והתפלל להחלמתי. נפלתי אל הרצפה, חשתי בכאב חזק ברגלי השמאלית – אותה רגל שבה לא חשתי דבר מהמותן ומטה במשך 17 שנה. הרמתי אותה באוויר למרות משקל המכשיר שהיה עליה. רגל ימין, שנפגעה פחות, גם היא התיישרה למעלה באוויר. נרפאתי!י

מהרהוריו של מאמין בוגר ומנוסה יותר...י

היום, כמאמין בן 63 החי בארץ, יחסי ליום השנה לפציעתי מורכב משני מישורים: האישי והלאומי.י

יש לי את סיפור יום הכיפורים האישי שלי: כיצד אלוהים לקח אדם משותק בן 40, ובחסדו הוביל אותו לישועה ולריפוי בדרום אפריקה, לאחר 17 שנה של סיוטים מתמידים, ושנאה כלפי אלוהים! הסיוטים חדלו ברגע שקבלתי את הישועה. מרפא, בגוף וברוח, לא איחרו לבוא גם הם. אך אלוהים עדיין פועל לריפוי הצד הנפשי: מרפא לזכרונות איומים של צחנת בשר-אדם חרוך, זעקות קריאה לעזרה בקשר, של חברים לקרב, ודברים רבים אחרים. זהו כנראה תהליך איטי מעט...י

אבל יש לי גם מחשבות ותחושות-לב אודות האספקט הלאומי. אני יודע, כמו רוב אזרחי הארץ, מה הוביל את ישראל לתוצאות כמעט הרסניות עוד בשלביה הראשונים של המלחמה. לא היינו מוכנים כלל ועיקר. לא תלינו את גורלנו באלוהים. היינו שרויים בתרדמה-לאומית וגאווה נטולת-יסוד. כולנו, אלה שחיו כאן באותה תקופה, זוכרים היטב כיצד ישראל נמצאה מותקפת בהפתעה מוחלטת, ביום הקדוש ביותר בלוח-המועדים שלנו, אפילו לא 50 שנה לאחר השואה! כיצד ישראל כמעט נמחקה מהמפה ב-48 השעות הראשונות למלחמה. אנו גם יודעים, שאם 'שומר ישראל' לא היה פועל אז – ישראל לא הייתה מסיימת כשידה על העליונה!י

0913 - Uzi's tank being repaired
אביו של אדם – כתב צבאי – קיבל תמונה זו מאחד מידידיו, צלם צבאי. הטנק מימין הינו הטנק של אדם, כשהוא בתיקון תחת אש, לאחר שאדם העלה אותו בכוונה על מוקש, כדי למנוע מג'יפ חי"ר לעלות עליו.

אחרית-דבר

בפרישה גלויית-לב זו לפניכם של מחשבותיי, העגומות קמעא, אני עדיין משוכנע בדבר עיקרי אחד: לעם-ישראל, עמי-שלי האהוב עלי כל כך, היושב כיום בטח בארץ בה החל סיפור הבשורה, ורגליו של אדוננו המנצח שוב יתייצבו בה איתן - אין שום ברירה אחרת, אלא להכיר בישוע ולפנות אליו! הוא שר-שלום המהולל ומפואר; הוא שמש-צדקה אשר מרפא בכנפיה!י

אלוהים יעד את הדברים כך, שאוהבי-אלוהים בין העמים יקחו חלק בישועת עמנו.י

אני תפילה שבתקופת הימים-הנוראים הבאים עלינו, ימי סליחות וימי בין-כסה-לעשור – אלוהים אכן יתגלה במלוא כבודו והדרו, ליותר ויותר ישראלים הצמאים לדעת את האמת.י

אדם בן-יוסף ממלא תפקיד ניהולי בהוצאת הספרים של 'מעוז'.י

חזרה למעלה



י"קציר" – כל כולו אודות הנוער בארץ

0913 - Katzir 1

מחנה הקיץ הארצי לבני-נוער משיחיים נערך השנה בקיבוץ השוכן לאורך חופה הצפוני של ארצנו. 118 בני-נוער ויועצים לקחו בו חלק, ועם מספר כזה של משתתפים – המקום, אכן, המה מבני-נוער! י

הקיבוץ אינו נחשב לאתר תיירות בארץ, אך הוא משופע מסביבו בשבילים הרריים, גלי-ים מתנפצים אל החוף, ושדות שופעי ירק.י

0913 - Katzir 2

הנושא שלנו בקיץ זה היה "שינוי מהלכים", וחשנו שההזדמנות הייתה ראויה השנה להציג כמה שינויים. בכל מקרה, גם אם השינוי יצר קושי, התגייסו המשתתפים מיד למשימה. ראשית, בחרנו במיקום חדש, שכן מעולם לא עשינו שימוש באתר זה עבור המחנה. ארוחת-הבוקר הוגשה לנו מן המוכן, כך שמה שאכלנו לארוחת-צהריים וערב היה נתון לבחירתנו. זה עורר בנו את הצורך להזדקק זה לעזרתו של זה. בני-הנוער בישלו את ארוחת-הצהריים שלהם מעל מדורה בחורשת האקליפטוס – מה שללא ספק העניק להם הערכה מחודשת כלפי אימותיהם!י

בעבר השתמשנו בעת ההלל במערכת סאונד עם מגבירי-קול. בני-הנוער מגיבים בהתלהבות לשירים משיחיים שחוברו ע"י ישראלים צעירים אחרים. אך הקיבוץ לא התיר לנו להשאיר למשך הלילה את הציוד ערוך לשימוש למחרת. שינוי זה קרב אותנו זה אל זה ואל האדון. האינטימיות שהייתה במערכת "שקטה" יותר, קרבה בינינו בזמני ההלל וההשתחוויה המתוקים ביותר, הזכורים לי מחמש-עשרה שנות קיומם של הכנסים. י

בטיולים רגליים בקניונים בצפון הארץ, גילינו נחלי מים קרירים ואשדות נהר בתחתית הקניונים. המיומנויות הכרוכות בעזרה הדדית, גילוי איכפתיות ואחריות קבוצתית – כל אלה קיבלו תאוצה בעת שבילינו יחד בחיק הטבע. אין ספק, שאין דבר מהנה יותר מאשר לשוט ברפסודה במורד הנחל ביום קיץ לוהט, בלווית חמישה משתתפים נוספים. נרטבנו כהוגן, אך נהנינו מכל רגע!י

0913 - Katzir 4

את הבקרים התחלנו בקבוצות קטנות שהורכבו ממנהיג-נוער אחד וחמישה בני-נוער. בקבוצות למדנו מה דבר אלוהים אומר על הנושא שנבחר לאותו יום, ולאחר מכן כל בן-נוער מצא מקום שקט כדי להתייחד באופן אישי עם אלוהים.י

נוסף לכך, בכל ערב התכנסנו להלל, לתפילה ולימוד מדבר אלוהים. שיחקנו במשחקים מאתגרים המלמדים את בני-הנוער את החשיבות שבשתוף פעולה הדדי. טיולים רגליים, פעילויות מעוררות מחשבה ולימוד, היו השילוב המוחשי שהראה לנו ביותר מדרך אחת: מה משמעו של דבר ללכת בעקבות ישוע. י

עבורי, רגע השיא במחנה היה לראות את הצעירים ישובים במעגל בעת תפילה, בסופו של שבוע הגיבוש. לראותם, כשזרועותיהם מונחות זה על זה, בעת שהם מבקשים את ברכת אלוהים על חייהם בעת שיבתם הביתה למשפחותיהם ולקהילותיהם – היה מבחינתי גמול בלתי נשכח.י

0913 - Katzir 1

אני רוצה להודות באופן אישי לאלה מכם שתמכו בנו מבחינה כספית על-מנת לצייד בני-נוער משיחיים אלה בציוד רוחני. אנו מאמנים ומכינים אותם מדי שנה להיות פועלים ומנהיגים בקציר הסופי, זה המיוחל והמובטח לארצנו. כמנהיגים, זוהי שאיפתנו החזקה לראות את המהפך שיתרחש בדור הבא: להיות תלמידים נמרצים של ישוע. תודה לכם על שהחזקתם את ידינו!י

איתן שישקוף
מרכז מחנות קציר

משה, 15 – במחנה זה קרו לי הרבה דברים שאינני יודע איך לתארם. בשנה שעברה נהניתי ממחנה הקיץ וכשחזרתי הביתה החלטתי לצאת מדרכי כדי לבשר. אך, במקום זאת הסתגרתי בחדרי עם משחקי מחשב. השנה, יש לי ציפיה מציאותית יותר לבשר לאנשים ואין לי כל רצון להסתגר בחדרי. בנוסף, חוויתי פריצת-דרך בתחום ההלל וההשתחוויה. לא הבינותי קודם לכן שיש להתמסר להלל. אך השנה רציתי בכל ליבי להשתתף בריקוד ובשירה. זה ממש שינה אותי מבפנים; ואני רוצה מאד להמשיך ולהעניק להלל להמשיך ולהוות חלק משמעותי בחיי.י

 

אולגה, 15 – אלוהים שינה את חיי בשבוע זה, באופן שלא הייתי יכולה לעשות בכוחות עצמי. מעולם לא הצלחתי לנהל זמן אישי שקט עם אלוהים. אך בעזרתכם, הצלחתי לחוות זאת. י

חזרה למעלה

]]