Login to get started!
Username
Password
Forgot password?
Remember me
Not a member yet?  Sign up now!
Sign Up or log in
Username (3 to 12 characters, numbers & letters only)
Email
Privacy Policy
Login   |   Sign up

                       ירחון מעוז               הכל מ-1976              נוסד על ידי ארי ושירה סורקו-רם 

  אוגוסט 2010:   הפלסטינאי שירד מן הפסים...  |   ביבי זקוק לתפילותינו!ש

הפלסטינאי שירד מן הפסים... ש

אוגוסט 2010                                                                                                              אב - אלול התש"ע

0810-Top

סעיד עוואד מכופף ברזל לבנייה, ובכך מדגים את עוצמת פרצי הכוח שלו 


מאת: סעיד עוואד

  סעיד עוואד הינו אחד החברים בארגון נוצרי-אמריקאי בשם "טים אקסטרים" - "הצוות הקיצוני". הארגון מונה 12 צוותי משנה של גברים שריריים, כולם מאמינים, התרים את העולם ומדגימים את כוחם העל-טבעי ע"י כיפוף של מוטות מתכת, קריעה לחצי של מדריכי-טלפון ושבירת ערימות שלימות של לבנים - הכל בשתי ידיים בלבד, ללא שום כלי עזר! הכוח הבלתי רגיל שלהם מהווה מפתח כניסה למפגשים עם קבוצות נוער ברחבי העולם. אך מה שמרגש עוד יותר הן העדויות האישיות של כל אחד מהם, כמו עדותו של סעיד, למשל - נס-מהלך מן המזה"ת. ולהלן סיפורו האישי, כפי שסופר בקהילת תפארת-ישוע בתל-אביב.ש 

 כערבי פלסטינאי גדלתי באזור המוגדר כיום כשטח הרשות הפלסטינאית ביו"ש - דהיינו: הגדה המערבית. עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה הצטרפתי כמובן להתקוממות הפלסטינאית. נהגתי לרגום את כלי הרכב הישראליים באבנים, ולהשליך עליהם בקבוקים, ונקלעתי לצרות לא מעטות עם כוחות צה"ל. פעמים רבות גם נעצרתי על ידם. במעצר הוכיתי קשות, וכתוצאה מכך נאלצתי לעבור שבעה ניתוחים.ש

בשנת 2008 נאלצתי לעבור ניתוח בגב. הרופאים הזהירו אותי שלא אוכל ללכת יותר. זהו סיפור ארוך, אך אני רוצה לומר לכם שאלוהים הקים אותי על רגלַי, וכיום אני מסוגל לעשות את הבלתי אפשרי! אני חבר בצוות-הקיצוני! רק ישוע המשיח מסוגל לעשות זאת - המשיח, מלך העולם!ש

אני זוכר את הבדותות שנהגתי לספר לחיילי צה"ל: "אני לא משליך אבנים על החיילים; אני לא מחבל - אני אוהב את ישראל". סיפורי מַעֲשִׂיָּה! ולמרות זאת המשכתי להיקלע לצרות, משום שהם תפסו אותי על-חם בשעת מעשה: הם ראו אותי זורק אבנים.ש

נולדתי בשנת 1967, שנת מלחמת ששת-הימים, ובמשך שנות צמיחתי ראיתי את הטנקים, הרובים והנשק, כמו גם את בניית ההתנחלויות לא רחוק מעיר מגורי. כשאימי נהגה לגעור בי או להעיר לי על התנהגותי, היא הייתה אומרת: "אם לא תתנהג כמו שצריך, אני אקרא ליהודים שיבואו לטפל בך!". הם בפירוש היוו מרכיב מפחיד בנפשי הצעירה. ואם אתה פוחד ממשהו, אתה שואף לסלק את מקור הפחד מן הדרך, לא? הרי זוהי רק תגובה טבעית.ש

הצרות שלי עם הממשל הישראלי התחילו כשהייתי בערך בן 15, בשנת 1982, עוד לפני פרוץ האינתיפאדה הראשונה בשנת 1987. השב"כ היה מזמן אותי לא אחת לתחקור ותשאול. הם נהגו להכות אותי במשך החקירה, ומכאן הדברים רק הלכו והחמירו: ככל שהכו אותי יותר - כך גם שנאתי אליהם גברה באותו יחס. אם באותה תקופה היה מזדמן לי לתפוס חייל ישראלי - הייתי בודאי הורג אותו במו ידי. לא שלא ניסיתי לחטוף חיילים, אך מעולם לא הצלחתי במשימה: לאלוהים היו תכניות אחרות עבור חיי כבר אז...ש

אני זוכר שפעם אחת אחד החיילים הביט בי ישר בעיניים, וטען את רובהו. השלכתי אבן לעברו, הסתתי את תשומת ליבו וברחתי מן המקום. הוא ירה לעברי שלוש יריות, ואין לי מושג איך זה שהוא החטיא, אבל הוא לא הצליח לפגוע בי. זה היה נס. החייל המשיך לרדוף אחרי. בשעת המנוסה ראיתי ילד קטן שהכרתי. הרמתי את הילד ולקחתי אותו לזרועותיי, כי לא רציתי שהחייל יישמע אותו קורא בשמי. המשכתי לרוץ, עד שהגעתי לקיר גבוה, שנאלצתי לקפוץ ולדלג מעליו. כשעשיתי זאת - נקעתי את רגלי, אך כל שידעתי היה שאסור לי לעצור, ושאני חייב להמשיך לרוץ - את כל ארבעת הקילומטרים הנותרים!ש

אותו לילה לא לנתי בבית אלא בחוץ, תחת עצי הזית, והכאב היה נורא. לא יכולתי ללכת לבית חולים, משום שידעתי שהם ייתפסו אותי שם, ואז רק תתחיל צרה צרורה חדשה ובלתי רצויה. ולכן במקום לביה"ח, הלכתי למקום מסוים, שידעתי שאוכל למצוא בו רועה צאן שהכרתי. ידעתי שרועים יודעים כיצד לטפל ברגלי הצאן שלהם כאשר אלה שוברות את רגליהן.ש

וכך, נקשתי על דלת ביתו בחמש וחצי בבוקר. הוא הביט ברגל, וראה שהיא נפוחה מאוד; הוא קרא לאשתו וביקש ממנה להביא מים. הוא התחיל לספר לי איזשהו סיפור, כדי להסיט את תשומת ליבי, ואז הוא לפתע יישר את העצמות בתנועה חדה אחת, וערך את שני חלקי השבר למיקום המתאים שלהם.ש

0810 - Congregation 

קהילת תפארת-ישוע ישובה כמהופנטת כשארי וסעיד עומדים יחד לקראת סיום האסיפה

 באותו רגע נורא הצטערתי שהחייל פספס אותי ולא ירה בי! איזה כאבים! הרועה לקח שני מקלות, וקיבע אותם לרגל כקב. הוא הורה לי להשאיר אותם שם במשך שבועיים, ומעל לכל - להימנע מכל מגע עם חיילי צה"ל. ברור, שאם הללו היו רואים אותי צולע, הדבר הראשון שהיו חושדים בו הוא שהייתי מעורב באיזושהי תקרית אלימה נגדם.ש

גם שישה חודשים לאחר מכן עדיין נמנעתי מללון בלילות בבית, משום שצה"ל ידע את כתובתי. אך לילה אחד החלטתי ללכת ללון בבית דודתי, וחשבתי לעצמי שאם אתעורר למחרת בשבע בבוקר, זה יהיה מספיק מוקדם, עוד לפני סיור הבוקר של החיילים. וכך עשיתי. פתחתי את הדלת בבוקר, מתכוון לעזוב את בית דודתי, ומי היה שם, בפתח, ממתין לי? נכון, צדקתם: החיילים. עם חיוך על הפנים הם אמרו לי: "ברוך השב הביתה! ועכשיו - בוא איתנו". המטלה שהעניקו לי הייתה למחוק כתובות-קיר      שש(גְּרָפִיטִי)  מקירות ביה"ס התיכון שאבי היה המנהל שלו. החיילים נטלו ממני את תעודת הזהות, ופקדו עלי להתחיל לנקות. כשאבי ראה זאת, הוא בא ושאל אותי, בערבית כמובן, מה אני עושה. הסברתי לו את המצב. אך החיילים חשבו שאני מנחה אותו לדרוש מהתלמידים הצעירים בבית הספר לרגום את החיילים באבנים. אי הבנה גדולה!ש

הם טענו את הנשק, ונראו עצבניים מאוד. שלושתם קראו לי, הכניסו אותי לפינה, והחלו מכים אותי נמרצות. לאחר שהניחו לי, הלכתי לרופא כשאני יורק דם, וזרועותיי חבולות לכל ארכן. באותו רגע שנאתי את העם היהודי בכל מאודי, וחשתי שיש לי מספיק סיבות טובות המצדיקות את השנאה הזאת.ש

כשנה מאוחר יותר, עמדתי במרחק של כעשרה מטרים מחייל אחד, כשלפתע שמעתי שלוש יריות, שנשמעו שונות מצליל השריקה הפולח הרגיל של הקליעים שהייתי רגיל אליו; נשמע היה גם כאילו הקליעים אכן פגעו במשהו. הסתובבתי, וראיתי את חברי וידידי שרוע על הקרקע, ללא רוח חיים: הוא מת במקום, מכל שלושת הקליעים שפגעו בו. האירועים בחיי רק הלכו והחמירו, וכל מה שהחזיק אותי היה רצון עז ומתמשך לנקמה מתוקה. כל מה שהעסיק אותי היה תכנון מתמשך אחד ארוך כיצד לנקום, באופן משמעותי. אך אלוהים, ברחמיו ובחסדו כלפי, מנע ממני מלהצליח.ש

   ואז פקדו אותי מחשבות מוות

 עקב מותו של ידידי, התחלתי חושב על נושא המוות, אך לא הצלחתי להגיע לשום מסקנה מיוחדת בעניין. ביו"ש, כשנשים ערביות רואות את החיילים מכים גבר ערבי, הן באות בריצה, ומנסות להתערב כדי לחלץ אותו מידיהם. באחת הפעמים, דודתי הייתה במקום כשהחיילים הכו אותי, והיא רתחה מזעם. גם היא באה במרוצה, בניסיון למשוך אותי מידי החיילים, אך כשהיא התקרבה - אחד מהם כיוון את נישקו לראשי, ואמר לה: " אם תעשי עוד צעד - אני אירה בו ואהרוג אותו".ש

0810 - Ari washes Saed's feet
ארי מבקש את רשותו של סעיד לרחוץ את רגליו. סעיד בתמורה רוחץ ונושק לרגליו של ארי. זה היה מחזה נוגע ללב.ש
0810 - Saed kisses Ari's feet

לפתע השתרר שקט מוחלט, ומה שעלה באותן שניות בראשי היה: "מה אם הוא באמת ילחץ על ההדק - הרי חיי יסתיימו ממש כאן ועכשיו". הרי לא ידעתי לאן אגיע אם הייתי נהרג שם. ידעתי שאם איהרג, אני אחשב לקדוש-מעונה, ואנשים יהללו אותי ואת זכרי. אבל מה יהיה איתי? אף שבאתי ממשפחה ערבית נוצרית ממוצעת, אני עצמי לא הייתי דתי בשום צורה, ובעצם גם לא ידעתי דבר אודות אלוהים.ש

אני זוכר שכשהייתי בערך בן חמש או שש, שליח-בשורה אמריקאי בא לעירנו. הוא סיפר לנו מסיפורי המקרא. ושני סיפורים מסוימים באמת נחרטו אז בראשי: סיפורו של איוב, וסיפורו של יוסף. הרי לכל אחד מהם היו מספיק סיבות להתכחש לאלוהים. מה שהדהים אותי, הייתה העובדה ששניהם שמרו על מערכת יחסים קרובה עם אלוהים, גם בנסיבות הקשות ביותר, ואולי דווקא בגללן.ש 

 עזבתי לאמריקה

 חיבוטי הנפש הללו גרמו לי להחליט לנסוע לאמריקה, כדי להמשיך ולחפש תשובות שם. אמי הינה אזרחית אמריקאית, ולכן אני עצמי גם כן בעל דרכון אמריקאי, וכשמלאו לי בערך ש שש23 - עזבתי לאמריקה. שלוש שנים מאוחר יותר כבר הייתי בעליה של חנות לממכר יינות ומשקאות חריפים, ניהלתי עסק משל עצמי, וחייתי לי את חיי. אך בתוכי פנימה עדיין אצור היה כל כך הרבה כעס, וניסיתי למצוא שלוות נפש בסמים, אלכוהול, נשים ואפילו הימורים - והכל כדי לנסות ולמלא את החלל הריק הזה שבתוכי, אך כמובן שאף אחד מן הדברים הללו לא הועיל לי למצוא אותה.ש

מבחינתי, האמונה הנוצרית נועדה רק ל"יורמים" רכרוכיים, לא לגברים קשוחים כמוני. ואז יום אחד נכנסו לחנותי שלושה גברים. הם היו גדולי ממדים. שאלתי אותם: "חבר'ה, מה אתם עושים פה?". הם ענו לי, שהם עסוקים בבניית קהילה בקומה השלישית של הבניין. משום מה, תשובתם הצחיקה אותי: "אתם? קהילה? אין לכם דברים יותר טובים בחיים להתעסק איתם?". חשבתי לעצמי, שאתן להם שתייה ואוכֵל, דבר שיקנה לי חן לפני אלוהים מחד, וגם יוריד אותם ממני מאידך...ש

יום אחד סיפרתי לאחד מידידי על שלושת הבחורים הללו, והוא אמר לי: "אתה יודע מה? אחותי הולכת לקהילה נוצרית דוברת ערבית בברמינגהם; בוא נלך לבדוק את המקום בעצמנו". ואמנם כך היה. הלכנו לשם, התיישבתי לי על אחד הספסלים, ואחד הרועים בא ונעמד מאחורי דוכן ההטפה, על הבימה. הוא עצמו היה ערבי, והוא דרש בערבית.ש 

0810 - Team Xtreme

בראש ארגון הצוות-הקיצוני עומד קווין סטארק, שאירגן 12 צוותי משנה שמשרתים את ישוע ברחבי העולם

 כשהוא החל דורש, הוא אמר: "מצווה עלינו לאהוב את אויבינו. היהודים הם אמנם אויבינו, אך אנחנו חייבים לאהוב גם אותם". הבטתי בחברי שישב לצידי, ואמרתי לו: "אנחנו חייבים לפוצץ את הכנסייה הזו! הם כולם ציונים כאן! הם בוגדים, ולא מגיע להם להמשיך לחיות! אחד אחד אנחנו מתים לנו שם, בפלסטין, והמשוגע הזה אומר שאנחנו חייבים לסלוח להם?"ש

עזבתי את הכנסייה כל כך כעוס ונרגז, נכנסתי למכונית, הצלבתי את רגלי והתחלתי מגלגל לעצמי סיגריית-חשיש, ג'וינט. ידידי שישב לצידי אמר לי: "הנח לזה! עזוב את זה מייד!". כלל לא שמתי לב לדבריו, כאשר לפתע מצאנו עצמנו בנקודת-ביקורת דרכים, ושוטר הביט בי. מיד החבאתי את הסיגריה בין כפות ידי. הוא שאל: "מאין אתם באים?" הבטתי בו בחזרה ועניתי מיד: "מהכנסייה". תשובתו הייתה: "או-קיי, אתם יכולים להמשיך". ואז חשבתי לעצמי, שזה בעצם אולי דבר לא נורא כל כך, ההליכה לכנסייה!ש

ואז התחלתי גם לשמוע על קבוצות שמתכנסות בבתים, קבוצות-בית, לצורך לימוד הכתובים ביחד. נהגתי ללכת למפגשים הללו רק כדי להפריע לרועה בשעת הלימוד. אך לילה אחד, בערך בשתיים לפנות בוקר, מצאתי עצמי בחדר האורחים שלי, נבוך ומבולבל לחלוטין.ש

שאלתי: "מי אתה? האם אתה אל יהודי, אל מוסלמי, אל נוצרי או בודהה? אני חייב לדעת אם אתה נוכח כאן, אם אתה בכלל קיים. אינני רוצה לחוש אשם לאורך כל חיי. אני רק יודע שמשהו לא בסדר אצלי".ש

הדלקתי את הטלוויזיה, ועל המרקע נראה גבר יושב מאחורי מכתבה. והוא אמר: "אישי הצעיר...". הוא דיבר במבטא אמריקאי-דרומי, והוא החל עונה על כל השאלות שהיו לי, אודות משמעות החיים. ככל ששאלות נוספות עלו בראשי - הוא מייד ענה עליהן!  ממש השתגעתי מזה! מה קורה פה? לא הבנתי שזה היה רוח הקודש. ואז, לקראת סוף השידור, הוא אמר לפתע: "אם אתה במקרה ערבי או מקסיקני..." הוא ממש הצליח למשוך אותי פנימה, ואני ידעתי, ללא ספק, שהמדובר באירוע אלוהי, אף שלא ממש הבנתי את מלוא משמעות הדברים!ש

 לא אכלתי מאומה במשך שלושה ימים

 והמטיף בטלוויזיה המשיך ואמר: "אתה זקוק לישוע המשיח בחייך; הוא חייב להיות אדון חייך!" ואני אכן מסרתי את חיי לישוע שם ואז, בסלון שלי, בשתיים לפנות בוקר! במשך שלושה ימים לא יכולתי לאכול או לשתות מאומה. רק קראתי בכתובים, ובכל מקום כל שיכולתי לראות היה רק ישוע המשיח.ש

הורי, אימי ואבי, חשבו שיצאתי מדעתי. אבי הוא איש מאוד מכובד, ומבחינתו, נטישתי את המסורת המשפחתית הנוצרית העתיקה שלנו, כדי להפוך להיות נוצרי אוונגליסטי רק המיטה עליו קלון.ש

הוא ממש כעס עלי, ואז אמרתי לו: "אינני בנך יותר. עכשיו אני בנו של אל עליון. יש לי גם משימה למלא; עדיין אינני יודע מה היא, אבל אני יודע שיש לי כזו!". ובזאת עזבתי את הבית, והורי החלו מתכוננים לשוב לטָיְיבֶּה, עירנו שביו"ש.ש

כתבתי לאבי מכתב, ובו ציטטתי את הפסוק הבא: "וְכָל מִי שֶׁעָזַב בָּתִים אוֹ אַחִים וַאֲחָיוֹת אוֹ אָב וָאֵם אוֹ אִשָּׁה אוֹ בָּנִים אוֹ שָׂדוֹת לְמַעַן שְׁמִי, יְקַבֵּל פִּי מֵאָה" (מתי י"ט 29). וכן הוספתי וכתבתי: "יצאתי למסע חיפוש אחר האמת, ואכן מצאתי אותה!". ידעתי שאבי הוא אדם אינטליגנטי, ולכן הייתי בטוח שהוא ידע ויבין שתרתי אחר האמת באמת ובתמים.ש

לפני שהורי עזבו, נתתי לאבי מתנה - ספר כתובים, ובתוכו המכתב. על פי עדותו, כשעדיין היה במטוס ופתח את הספר, הוא מצא את מכתבי בדיוק באותו עמוד בו היה הכתוב שציטטתי לו במכתב. הוא ידע שלא היה זה צירוף מקרים אקראי.ש

לאחר שובו לטייבֶּה, המשכנו את הקשר בינינו טלפונית, במשך שנתיים, ואז אבי בא שוב לבקר אותי בארה"ב. באחד הימים, אני היללתי את האדון בדירה, ואבי ישב שם. לפתע פתאום, הוא כרע ברך, ועיניו היו שטופות דמעות. הוא גם נשא את ידו למעלה - הוא היה אז כבן 74 - ואז אמר: "אני רוצה שתטביל אותי; אני יודע עכשיו את האמת, והאמת שיחררה אותי". הללויה!ש

נדהם ונרגז

 כשישה חודשים לאחר שנושעתי בישוע, האדון ביקש ממני דבר מה שכלל לא ציפיתי לו. הוא שאל: ש"האם אתה מוכן לסלוח לאויביך, לעם היהודי?". תשובתי לאדון הייתה: "אם תשאל אותי את השאלה הזו פעם אחת נוספת, לעולם לא אדבר איתך יותר!". ואכן הפניתי אליו את גבי למשך שישה חודשים! כל כך כעסתי. איך הוא מעז בכלל לשאול אותי שאלה שכזו! אמרתי לו: "אין לך בכלל מושג מה קרה לי - לאנשים הללו, ליהודים, אין בכלל זכות לחיות!". מנקודת המבט האישית שלי, האנשים הללו הגיעו ממדינות שונות ופשוט נטלו להם את האדמה והארץ שעל פי אמונתי שייכת לערבים. כעסתי מאוד!ש

ולבסוף אמרתי לו: "אם אתה, אלוהים, תעזור לי לסלוח להם, אני אסלח". ואז הוא אמר לי דבר מה, שחדר לליבי ושינה את חיי מקצה אל קצה. וכך אמר לי: "ישנו דבר אחד בלבד שאני מעניק לאנשים. כמובן, אני מעניק מתנות כגון מרפא, אמונה וגבורה - אבל אני אתן לך דבר מה שעולה בהרבה על כל אלה: אני אאפשר לך לקחת חלק בטבע ובמזג שלי, ולקבל מהם עבור עצמך".ש

ואז הוא הוסיף ואמר: "בכדי שתוכל לסלוח, אתה חייב להבין שרק שופט הוא בעל זכות ההחלטה למי לסלוח ואת מי לשחרר, ובמי להמשיך ולהחזיק". ומאחר ורק אלוהים יכול לסלוח, הוא אמר לי שאם ברצוני להיות שותף וליטול חלק במזגו ובטבעו, כמו גם לחיות את חיי על פי האורח שלו, עלי גם לנהוג ולעשות כמוהו: עלי לסלוח.ש

אמרתי: "כן, אדון". ואז הוא המשיך ודיבר אלי מתוך הדברים הנאמרים בישעיהו פרק ו': "אֶת-מִי אֶשְׁלַח", ואני עניתי לו, במילותיו של הנביא בזמנו: "הִנְנִי שְׁלָחֵנִי" (ישע' ו' 8).ש

[בשלב זה סעיד ביקש מכל חברי הקהילה המשרתים בצה"ל, לבוא לקדמת האולם] 

כמה אנשים באולם הזה משרתים עכשיו בצה"ל? אנא, עימדו. אני מבקש מן החיילים להישאר עומדים, משום שאני רוצה לברך אתכם. האם ישנם כאן באולם שאינם בשירות סדיר, אלא מילואימניקים? אני רוצה לברך אתכם, מכיוון שזהו נס. שנים רבות במשך חיי אני נלחמתי כדי לראות את תבוסת העם היהודי, אך בגבורת האהבה והסליחה, ובגבורת ישוע המשיח, ליבי השתנה  לחלוטין!ש

אני ערבי-פלסטינאי - אתם יהודים. בעולם מכנים אותנו אויבים בנפש - אבל אנחנו אחים! אחים ואחיות בישוע. מאומה לא יכול להפריד בינינו. העולם לא יכול להפריד בינינו, פוליטיקה לא תפריד בינינו, וגם לא שום קיר או חיץ אחר לא יפריד בינינו. הרי יש לנו נחלה בשמים. אתם ואני נכרע ברך ונעבוד ביחד את ישוע, מלך-המשיח!".ש

 ניצב על אדמת קודש

בואו נאמר כך: מעולם עד עכשיו לא חשתי נרגש ולחוץ. ניצבתי מול המוות ולא פחדתי. אבל ממש ברגע זה אני מאוד מאוד נרגש. אני מרגיש שאני ניצב על אדמת-קודש. לפני שהאסיפה החלה שאלתי את אלוהים: "מה אתה רוצה שאעשה?", והמילים "נס האהבה" עלו בי - אני אוהב אתכם, אחים ואחיות. אני רוצה, אם לא מפריע לכם, שתיגשו קדימה, לכיווני. אני פשוט רוצה לחבק אתכם. בבקשה, בואו הנה.ש

0810 - Zeev & Saedתפילתי היא שגם בין חבריכם, החיילים האחרים, וגם בין הערבים איתם אתם במגע, בכל מקום, אתם תהיו עדות ראויה, ושגבורת המשיח, כוחה של אהבתו, יהיו בכם כל העת.ש

אז אני רוצה להתפלל עבורכם ממש ברגע זה:ש

אבי, אני בא עכשיו לפניך; תפילתי היא, אדון, שאתה תברך את אחי ואחיותי. יָאֵר אדוני פניו אליכם, וייתן לכם שלום ושגשוג. מי ייתן והאדון ישתמש בכם להביא בעוצמה רבה את בשורת האמת לעמו.ש

אני אוהב אתכם! אני אוהב אתכם! אם אתם מסוגלים, אנא אמרו "אני סולח/חת לך", משום שאני מצידי כבר סלחתי לכם בעבר, ועכשיו אני אוהב אתכם.ש

בשלב זה של האסיפה, אחד המתורגמנים לעברית, ענה בשם כל קהל החיילים הנוכחים: "אנחנו סולחים לך בכל ליבנו".ש

ואז זאב, אחד מחברי קהילת תפארת ישוע, ניגש גם הוא לסעיד, ואמר לו: "גם אני מבקש לקבל את סליחתך. לפני שקיבלתי את ישוע לחיי, הייתי אחד מאותם חיילים שנהגו להכות ערבים. ישוע הראה לי את האמת, וכיום אני אוהב ערבים ומחלק איתם את האמת אודותיו בכל הזדמנות. אני מבקש את סליחתך, ואני אוהב אותך".  שש

    למעלה

ביבי זקוק לתפילותינו!ש 

מאת: שירה סורקו-רם 

0810 - Netanyahu and Obama
 
תמונות מסוגלות לחשוף בפנינו את כל מה שהמילים מנסות להסתיר:
בניגוד למה שהתרחש בביקורו הקודם של רה"מ נתניהו בבית הלבן, הנשיא המארח אובמה דאג לחייך חיוכים רחבים במשך כל סדרת הצילומים הרשמית. מאידך, נתניהו נראה מאופק ביותר, כאילו אי שם עמוק בפנים הוא עדיין מודאג מאוד מיציבותם הרעועה של יחסי ישראל ארה"ב.
ש

 מספר הולך וגדל של עיתונאים בארץ עסוק בימים אלה בכתיבה על נושא שלא זכור לי שאי פעם ראה אור בעבר. נראה שהכתבים מודאגים ממשקלו יוצא הדופן של העול המונח על כתפיו של רה"מ, בנימין נתניהו.ש

ואם נפשט את דבריו של עורך הג'רוזלם-פוסט דוד הורוביץ, נראה כאילו ביבי, מצליח איכשהו במעשה להטוטים להחזיק את כל הכדורים שלו באוויר, בלי לאבד אף לא אחד. אך מעל לכל, הוא עושה מאמץ עילאי לרצות את ברק אובמה, נשיא ארה"ב. הוא גם כל כך משתדל לרצות את טוני בלייר, רוה"מ לשעבר של בריטניה ונציג ה"קוורטט" (האיחוד האירופאי, האו"ם ארה"ב ורוסיה) למזה"ת. ובנוסף לשניים הללו, הוא גם משתדל מאוד שאבו-מאזן לא יהיה חלילה אֻמְלָל מדי...ש

ומבית, נתניהו מתאמץ לשמור על שלימות הקואליציה שלו. מימין יש לו את שר-החוץ ליברמן, שאף שדבריו צודקים לעיתים, הוא שותף קואליציוני בלתי דיפלומטי לחלוטין, ומשמאלו יש לו את שר-הביטחון והשותף הקואליציוני אהוד ברק.ש

בנוסף, יש לנתניהו בממשלתו גם שותפים בעלי עוצמה מן המגזר הדתי והחרדי, מנהיגים של קהילות דתיות שונות המאמינים כי על פי הכתובים, חבלי הארץ של יהודה ושומרון ניתנו לישראל ע"י אלוהים, כנחלת עד, כירושת עולם. אך אותן קהילות הן גם אלה המסרבות לשרת בצה"ל, וכן הן מסרבות לצאת לעבודה רגילה ולהשֹתכר ממנה.ש

נתניהו אכן תומך בהמשך ההתיישבות והבנייה ביו"ש ובירושלים רבתי, ולכן הוא מזדהה באופן טבעי לא רק עם מפלגות הימין החילוני, אלא גם עם הימין הדתי. מאידך, הוא גם יודע היטב שאין בעצם חלופה להקמתה של מדינה פלסטינאית, שתכלול מספר מיליונים של תושבים ערבים עוינים לישראל. אך מה הוא יכול לעשות? איזו ברירה אחרת יש לו?ש

אך הפלסטינאים מצידם עושים מעט מאוד, אם בכלל, כדי להקים את מדינתם, שתהיה קרוב לוודאי ישות מוסלמית. המנהיגים הפלסטינאים ממשיכים לדבר עם המערב דברי נופת-צופים בשפה האנגלית, אך במקביל הם ממשיכים לקדם ולעודד את רעיון השמדתה של ישראל - והכל בערבית! אז מה לעשות? האמריקאים והאירופאים מבינים בעיקר אנגלית, לא ערבית...ש

בארץ קיימת כידוע הסכמה רחבה בין אנשי האקדמיה והמלומדים, שאם ארה"ב תפנה עורף לישראל, הדבר יהיה הרה אסון עבורנו, ונמצא עצמנו מבודדים לחלוטין, ללא אף בת ברית מבין אומות העולם.ש

מבחינה צבאית, רשימת האיומים הרציניים על ישראל כוללים כמובן את חיזבאללה ולבנון. למרות המתחייב מהסכם הפסקת האש  שהביא לסיומה של מלחמת לבנון השנייה באוג' 2006, ומנוכחותם של כוחות האו"ם בדרום לבנון, הצליח ארגון הטרור לבנות לעצמו מיליציה בלתי חוקית נאה בת  20,000 חייל, ולצבור לעצמו מחדש מלאי של טילים ורקטות, הגדול פי ארבעה ממה שהיה לו בקיץ 2006. הן את מצבורי הנשק והן את החפ"קים ממקם החיזבאללה במכוון במרכזי אוכלוסיה צפופים, ליד ובתוך בתי-חולים, מסגדים ובתי ספר - כדי להבטיח שתהיינה כמה שיותר אבידות אזרחיות - והכל בשם ולמען המטרה המקודשת של השמדת ישראל!ש

גם "פעילים למען סיוע הומניטארי", הקשורים לחמאס בעזה, לחיזבאללה בלבנון ובאופן עקיף גם לאל-קעידה, ממשיכים בטוויית תכניותיהם לשגר מנמלים באירופה ובמדינות ערב, משייטי סיוע נוספים דרך הים לעזה, כדי לשבור את המצור הימי עליה וכדי לאפשר לחמאס להצטייד בעוד נשק ותחמושת, ללא פיקוח.ש

ובעוד נתניהו ממשיך לתמרן כמיטב יכולתו את הקשרים השבריריים קמעה עם ארה"ב ואירופה, מדינת ישראל ממשיכה להתייסר עקב מעמדה הנחות בעליל על במת האו"ם, על כל זרועותיו: העצרת הכללית של האו"ם, מועצת הביטחון של האו"ם, ומועצת האו"ם לזכויות אדם. אין זה סוד גדול, שמזה שנים האו"ם עסוק בקשירת קשר שתוחלתו היא להפיל את ישראל ולסלק אותה מן הארגון - והכל על ידי הקמת "וועדות בדיקה" או "וועדות חקירה", חרם, הגבלים על מסחר וכלכלה, איומים, החלטות גינוי, כינוסים מיוחדים, ועוד כהנה וכהנה דרכים ושיטות שבנמצא.ש

ובנוסף, יש לנו גם את בריטניה. שם יש לנו את עניין האוניברסיטאות הבריטיות, ששמו לעצמן כמטרה לאומית הטלת חרם גורף על האקדמיה הישראלית. יש לנו את נושא החרם על מוצרים ישראליים שיוצרו ביו"ש, חרם שראשיתו בכנסיה המתודיסטית וגופים פעילים אחרים בבריטניה. ואסור לשכוח את הפן המשפטי: ניסיונות חוזרים ונשנים של גופים שונים בבריטניה ובמספר מדינות אירופאיות אחרות, בהן ספרד, להביא למאסרם ולהעמדתם לדין שם של נבחרי-ציבור ואנשי צבא ישראליים, באשמת "פשעים כנגד האנושות".ש

וכן, ישראל אכן מתכוננת למלחמה, משום שהן החיזבאללה והן החמאס קיימים ומחמשים עצמם לשם המטרה האחת והיחידה הזו:  להלחם בישראל ולנצח אותה.ש

ואז, כשביבי חוזר בכל ערב הביתה, למעונו הרשמי, הוא נאלץ לעבור ליד אוהל המחאה הצנוע של נועם ואביבה שליט המוצב מול ביתו, אוהל שהפך להיות להם למעון עד לשובו המיוחל של בנם, החייל החטוף גלעד. תחינתם היא: "החזירו את בננו הביתה, כל עוד הוא בחיים". העצוב הוא, שהנושא הרגיש הזה של גלעד שליט, הפך בעקיפין להיות שדה מוקשים פוליטי אף הוא, כשביבי הצהיר פומבית בטלוויזיה שבתמורה לשחרורו של גלעד הוא מוכן אמנם לשלם מחיר גבוה, אך לא כל מחיר. החמאס מתעקש, כידוע, על שחרורם של לא פחות מ-1,000 אסירים, חלקם מחבלים-רוצחים מועדים, עם דם של עשרות ישראלים על ידיהם.ש

חלקים נכבדים באוכלוסיה חשים כיום שעל נתניהו לעשות כל מאמץ כדי להביא להשבת גלעד הביתה, כדי לשמר את המוראל של צה"ל ושל הורי החיילים. הקו המפריד בין החובה המוסרית לעשות כל שניתן כדי לשחרר חיילים חטופים מחד, לבין הידיעה הברורה שהזמן שחולף מרגע שחרורו של מחבל-רוצח מן הכלא הישראלי ועד שהוא שב למעגל הטרור והרצח, הינו קו דק ביותר!ש

אך קיימים נושאים נוספים הדורשים החלטה. למשל, האם להעביר לידי הרשות את הפיקוח על מעברי היבשה לרצועה? האם ניתן לסמוך על הרשות שתמנע הברחת נשק ותחמושת לשם?ש

ומה יכול ביבי לעשות כדי לשפר מחדש את מערכת היחסים שלנו עם תורכיה, שבראשה עומד נשיא מוסלמי-קיצוני, שבטובו כי רב, ועם מעט עזרה מן החמאס, בישל לנו את "משט הסיוע ההומניטארי לעזה" הידוע לשמצה?ש

האם נתניהו צריך לאפשר לאובמה להמשיך ללחוץ עליו כדי שיביא להמשך תקופת 10 החודשים של הקפאת הבנייה ביו"ש ובירושלים? הרי רובנו הגדול מודע לכך שההקפאה גרמה לתוהו ובוהו בענף הבניין, הותירה מאות משפחות עם בתים חצי גמורים, ועלתה לתושבים ולמדינה גם יחד מיליוני דולרים עקב הפסדי רווחים ממכירה.ש

ומה אמור נתניהו לעשות עם אבו-מאזן, המסרב עד כה לעבור לערוץ השיחות הישירות עד שתתמלאנה מספר דרישות יסוד שלו, "דרישות הליבה", בהן הוא אמור לדון במו"מ ישיר? הרי כל כך ברור לכל שאבו-מאזן ומרעיו רוצים להשיג הישגים סופיים בנושאי הליבה, בלי לנהל מו"מ ובלי להבטיח דבר בתמורה! ומבחינתם זה בהחלט אפשרי: כל שעליהם לעשות זה לרתום את למשימה את נשיא ארה"ב ואי אלה מנהיגים במדינות אירופה, שיפעילו לחץ על ישראל ויוציאו לו את הערמונים מן האש... רק תנו לאש"ף את ההישג של זכות השיבה + מזרח ירושלים כבירת המדינה הפלסטינאית - וכולם שם יהיו מבסוטים! ואובמה? הוא מצידו מוכן להמשיך וללחוץ על ישראל, ולא משנה כמה מגוחכות הן הדרישות של אבו-מאזן והרשות.ש

אך טרם נגענו בסכנה הקיומית הגדולה ביותר שניצבת מולנו - האיום האיראני. וכן, הרי ברור לכל שדה-פקטו אנחנו כבר בעיצומו של מצב מלחמה עם איראן מזה מספר שנים, בעקיפין, דרך נציגותיה באזור - החיזבאללה והחמאס. איראן הרי מספקת ברציפות ובהתמדה לשני הארגונים גם יחד כמויות עצומות של סוגי נשק שונים ומגוונים. עיקר האספקה הזו הוא לחיזבאללה בלבנון, דרך סוריה, אך גם לחמאס בעזה, דרך מנהרות ממצרים. כל זה אמנם מסבך את העניינים, אבל מה שבאמת מדאיג את נתניהו, ובצדק, היא הסכנה שאיראן תהפוך למדינה גרעינית ממש. ואם זה ייקרה חלילה - המזרח התיכון כולו ישתנה לבלי הכר. אך מה עוד יכול הוא לעשות בכדי לשכנע את ארה"ב, אירופה, רוסיה וסין, אך בעיקר את ארה"ב ואירופה, לעצור את איראן מלהשיג את מבוקשה, לפני שזה יהיה מאוחר מדי?ש

לבנימין נתניהו יש ידידים טובים רבים בין הנוצרים האוונגליסטים בארה"ב. מנהיגים נוצריים רבים נפגשו עימו לעיתים קרובות, ויש להניח שהם מצידם וודאי עודדו אותו לבטוח שאלוהים אכן יושיע את ישראל. אין לי צל של ספק, שנתניהו יודע ומכיר את ספרי הבריתות.ש

הבה נתפלל שאלוהים יגלה את עצמו ואת תכניותיו עבור עתידה של ישראל. הבה נתפלל שאלוהים יעניק לבנימין נתניהו חוכמה ממעל, כיצד לנווט ולהוביל את העם במים העמוקים והסוערים הללו.ש

הבה נתפלל לישועת עם ישראל כולו - מן הגדול ביותר ועד לקטן ביותר, משום שאלוהים הבטיח שיבוא יום, וכל ישראל ייוושעו:ש

 ש"הֵן, אַחַי, אֵינֶנִּי רוֹצֶה שֶׁיֵּעָלֵם מִכֶּם הָרָז הַזֶּה, פֶּן תִּהְיוּ חֲכָמִים בְּעֵינֵיכֶם: קֵהוּת לֵב אָחֲזָה בְּמִדַּת מָה אֶת יִשְׂרָאֵל, עַד אֲשֶׁר יִכָּנֵס מְלוֹא הַגּוֹיִים. וְכָךְ כָּל יִשְׂרָאֵל יִוָּשַׁע..."   (רומ' י"א 25-26).ש

 

  למעלה   

 Give your special gift today:  

Maoz Israel Ministries  |  istandwithisrael  |  Hebrew Books
Congregation Tiferet Yeshua  |  Coffee House Outreach    
Media Projects  |  Hebrew New Testament  |  Burkina Faso 
Arab Congregations  |  Persecuted Believers  
 

 

 

 

]]