Login to get started!
Username
Password
Forgot password?
Remember me
Not a member yet?  Sign up now!
Sign Up or log in
Username (3 to 12 characters, numbers & letters only)
Email
Privacy Policy
Login   |   Sign up

                       ירחון מעוז               החל מ-1976              נוסד על ידי ארי ושירה סורקו-רם 

ש   יולי 2011:   כאשר ישראל אכן תהיה אור לגויים... |אהחלום – חלום אמריקאי, החזון – חזון ישראלי  | סמינר 'אֶקְוִויפּ': הכשרת מנהיגים למען עתיד ישראל

תרגום מאנגלית: עוזי לוטן, עריכה: פרומה נייט

כאשר ישראל אכן תהיה אור לגויים...ש

  יולי 2011                                                                                                                  סיוון-תמוז התשע"א  

  0711-Top

רון קנטור עם מייק, רועה קהילה אפריקאי, מתאם מסע הבישורש

מאת: רון קנטורש 

ש15 במאי 2011 – בארץ חוגגים בשמחה את יום העצמאות, אך אני נמצא בשליחות באפריקה, עומד לי ומביט אל קהל עצום המונה אלפי ניגרים.ש

ובעידודי – הקהל העצום הזה החל מזמזם ביחד "אלוהים, עזור לישראל!".ש

ש14 בפברואר 2009 – שהיתי אז בבית מלון בלאגוס, בירת ניגריה, כשהאדון דיבר לפתע אל ליבי. הוזמנתי אז לארגן מסע בישור ענק שנערך על ידי מנהיגים מקומיים ממדינת אַדָמַאוָוה שבמזרח ניגריה, אך היו לי שם מאבקים פנימיים, בתוך עצמי. משהו לא נראה לי בסדר!ש

כשהתפללתי באותו בוקר, חשתי בליבי שאל לי לשוב להבא לניגריה לבד, בגפי, אלא שיהיה עלי להביא עימי אנשים צעירים מישראל, כדי שגם הם מצידם יוכלו למלא אחר הקריאה להיות אור לגויים, לחוות את להט רוח הקודש בעת מילוי המשימה ואח"כ לחזור ארצה כשלהט זה עדיין מלווה אותם.ש

ואז, ב-2009 בלאגוס, נולדה לה יוזמת השליחות הקבועה לניגריה. הסיור המדובר, שהחל ביום 9 במאי 2011, היה כבר הסיור השלישי שהבאנו למדינה. היינו צוות של שבעה, שטס דרך אתיופיה לעיר הונג, שבניגריה, כולנו מקהילת "תפארת-ישוע"  בתל-אביב.ש

למעשה, ללא תרומתם הנדיבה של חברי הקהילה, שכיסו כ-20% מן הסכום הנדרש, אנשי הקבוצה לא היו יכולים להצטרף אלי למסע. אז לא רק שחברי הקבוצה היו ישראלים, אלא היו אלה ישאלים שבנוסף גם תרמו לשליחתם למשימה.ש

פגישה עם המלך ב-40 מעלות בצל...ש

ביום הראשון למסע ביקרנו בעיר הונג, העיר שארחה את מסע-הבישור, שמנה כ-200,000  איש, ועוד תושבים משני כפרים מקומיים גדולים. היום הראשון היה יום מעייף עבור המשלחת. הטמפרטורה הגיעה במשך היום למינימום של 40 מעלות בצל, ולפעמים אף ליותר מכך. בניגריה ישנה מסורת, שכאשר מגיע אורח למקום – הוא מתקבל על ידי ראש-העיר או ראש-השבט המקומי, שמעמדו זהה כמעט למלך...ש

מלך העיר הונג הינו מוסלמי, ועל רקע האלימות האיסלאמית כלפי התושבים הנוצרים בצפון ניגריה – לדבריו היה אפילו משנה כוח: "אתם באתם להונג, ובעשותכם כן גרמתם לתפילותי להיענות". מלך מוסלמי התפלל לכך שאנחנו נבוא לשם, ונביא איתנו את בשורת-ישוע לעירו? כמובן שהיה מיותר מצידי לרדת לסוף דעתו.ש

בכל מקום אליו הגענו, כולם התייחסו אלינו ממש כמו אל בני משפחת המלוכה!ש

ארשת השמחה על פניהם, תוך כדי ציפייה לבואנו לכפריהם, נושאים את הבשורה, בהחלט הייתה חוויה שגרמה לנו לחוש ענווה והצטנעות. את קבלת הפנים הזו, בה התקבלנו  בניגריה, אני מסוגל להשוות אך ורק להיסטריה של בנות-עשרה בשעת מופע של ג'סטין בּיבֶּר, אלא שבמקרה שלנו הכוכב היה ישוע!ש

0711 - Outreach Team

הצוות הישראלי עם אחד מרועי הקהילות המקומיים בעיר הונג

נחילי נחילים של נמלים מעופפות באוויר

ערבו הראשון של מסע-הבישור היה אתגר של ממש עבורנו. ברגע שיצאתי מן המכונית, ראיתי לפתע נחיל ענק של נמלים גדולות, מעופפות באוויר. בערב הקודם ירד שם גשם זלעפות במשך מספר שעות וכפי הנראה, התעוררו הנמלים בעקבותיו לפעולה במלוא העוצמה. האמת היא שחשתי כאילו הותקפנו שם על ידי מגיפה: הן נדבקו לנו לבגדים, זחלו לנו על הצוואר, או פשוט התמקמו להן בשיער...ש

לא חשבתי שאצליח להטיף באווירה או בתנאים ששררו שם, ואפילו חשבתי לי ביני לבין עצמי, להציע למארגנים לבטל את המפגש. אך לפני שאפילו הספקתי לעכל בעצמי את המחשבה, "לא" תקיף הדהד לו בתוך הרוח פנימה: "אנחנו נטיף את הבשורה כאן הלילה – בין אם החרקים הללו יהיו כאן, ובין אם לא!".ש

מוקדם יותר במשך היום, פניתי לחברי הצוות ושוחחתי איתם אודות שאול השליח, על כך שלא אחת הוא ניצב מול המוות, ועל הקשיים הרבים שהיה עליו לעמוד בהם כדי להביא את הבשורה אל אלה שטרם שמעו אותה עד אז – כדי שחיי אמת יתגלו לאלה המאזינים לה:ש

ש"וְתָמִיד נוֹשְׂאִים אָנוּ בַּגּוּף אֶת מוֹת יֵשׁוּעַ, כְּדֵי שֶׁגַּם חַיֵּי יֵשׁוּעַ יִתְגַּלּוּ בְּגוּפֵנוּ; כִּי אֲנַחְנוּ הַחַיִּים נִמְסָרִים תָּמִיד לַמָּוֶת בַּעֲבוּר יֵשׁוּעַ, כְּדֵי שֶׁגַּם חַיֵּי יֵשׁוּעַ יִתְגַּלּוּ בִּבְשָׂרֵנוּ בֶּן-הַתְּמוּתָה" (קור"ב ד' 10-12).ש

לכן ברור שלא יכולנו לוותר ולפרוש, עוד בטרם התחלנו!ש

וכך, במשך השעה הבאה של ההמתנה לתורי להטיף, נאלצתי להתמודד הן עם הנמלים, והן עם חרקים מעופפים אחרים. תהיתי לי בתוכי, איך אצליח לשרוד את 40 הדקות שהוקצו לי להטפה, את הקריאה לקהל לאחר הדרשה לבוא ולקבל את ישוע, ולאחר מכן את התפילה ההמונית למרפא – וכל זאת מבלי לבלוע נמלה או שתיים? למרות הקושי הרב בגלל התנאים – הצוות כולו פשוט פרץ בצחוק, משום שהמצב היה ממש הזוי, סוראליסטי... איש מאיתנו מעולם לא נתקל בתופעה שכזו – לא בישראל, ולא בארה"ב.ש

ולמרות הכל – הכרזנו שם את בשורת ישוע, והקהל הגיב בהתאם. כשספרנו את הכרטיסים שאנשים מילאו עם פרטיהם לאחר קבלת ישוע לחייהם – מצאנו שם באותו ערב 3,254 שכאלה, והשמשים אמרו לנו, שאם היה להם זמן נוסף, היינו יכולים להגיע אף למספר רב יותר של כרטיסים.ש

ישוע – מושיע ומרפא

וכך, בכל ערב לאחר איסוף הכרטיסים, נהגנו לתקוע בשופר. התקיעה בשופר סימלה עבורנו וגם לקהל, את שחרור גבורת האלוהים לרפא. באחד הערבים, אישה אחת הביאה לבמה את בתה: "מזה שלושה שבועות שבתי עיוורת, איננה יכולה לראות. כל מה שהרופא אמר לנו הוא, שהעיוורון איננו נובע מסיבה רפואית".ש

כשבאותו ערב התפללנו עבור החולים – אלוהים פקח את עיניה של הילדה. זה היה רגע מאוד  דְּרָמָאטי! בחמשת הערבים ששירתנו בניגריה ראינו את החולים מבריאים, את החיגרים מתהלכים, אנשים משתחררים מאחיזת השדים בהם ומדיבוק, כמו גם לידות רוחניות אל מלכות האלוהים! והינה כמה דוגמאות:ש

ש- שמיעתו של גבר אחד, חירש באחת מאוזניו, שבה אליו.ש

 ש- היה שם גבר נוסף שנפל מעץ 30 שנה קודם לכן. הנפילה גרמה לו נזק גופני, כמו גם נזק בתפקוד השכלי. לאחר התפילה למרפא הוא בה והתוודה בפנינו שלראשונה מזה 30 שנה – כל התסמינים שהיו לו נעלמו כלא היו.ש

 ש- יכולת הדיבור שבה לפתע לילד שבמשך 10 שנים לא דיבר כלל.ש

ש- בחור צעיר שבמשך 10 שנים סבל מכאבי גב כרוניים – נרפא לחלוטין. הכאב פשוט נעלם.ש

ש- אישה אחת סבלה מתסמונת אלרגית מולדת, שגרמה לעיניה לדמוע ללא הרף, ולתחושת גירוד מתמדת. הדבר נמשך 50 שנה! היא סיפרה לנו שברגע שהתפללנו – לא היה לה ספק שהיא נרפאה!ש

ש- גבר קשיש סיפר שעד לפני התפילה הוא כמעט לא היה מסוגל לעמוד על רגליו. שאלתי אותו אם הוא נרפא, והוא ענה לי: "אתה רואה אותי עומד עכשיו, לא?". והקהל הריע למשמע ההכרזה!ש

ש- אישה נוספת סיפרה, שבמשך 7 שנים היא סבלה מכאבים עזים בחזה, כאבים שעזבו אותה ממש תוך כדי התפילה. היא החלה לקפץ מעלה מטה מרוב שימחה, ובקול רם סיפרה לקהל שלפני כן היא בכלל לא הייתה מסוגלת לעשות זאת, מבלי לסבול מכאב נורא.ש

ש- נער צעיר הובא לבמה על ידי סבתו, שהסבירה לנו שעד למפגש הוא היה נכה ברגליו, ולא יכול היה ללכת. לאחר התפילה – הוא הצליח להלך!ש

בערב השני לשירות, נראה היה לנו שכמות האנשים שבאו הייתה כפולה מזו של הערב הראשון. ובכל ערב שלאחר מכן גם כן: הקהל גדל והלך. נזכרתי בקטע מתוך בשורת מתי, המספר על צמיחתו וגדילתו של פועל השירות של ישוע:ש

ש"הוּא סָבַב בְּכָל הַגָּלִיל כְּשֶׁהוּא מְלַמֵּד בְּבָתֵּי הַכְּנֶסֶת וּמַכְרִיז אֶת בְּשׂוֹרַת הַמַּלְכוּת וּמְרַפֵּא כָּל מַחֲלָה וְכָל מַדְוֶה בָּעָם. שִׁמְעוֹ יָצָא בְּכָל סוּרְיָה וְהֵבִיאוּ אֵלָיו אֶת כָּל הַחוֹלִים הַסּוֹבְלִים מִמַּחֲלוֹת וּמַכְאוֹבִים לְמִינֵיהֶם, וְגַם אֲנָשִׁים אֲחוּזֵי שֵׁדִים, מֻכֵּי יָרֵחַ וּמְשֻׁתָּקִים, וְהוּא רִפֵּא אוֹתָם. הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים הָלְכוּ אַחֲרָיו מֵהַגָּלִיל וּמִדֵּקַפּוֹלִיס, מִירוּשָׁלַיִם וִיהוּדָה וּמֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן" (מתי ד' 23-25). ש

האלילים והתרפים הועלו באש

בערב הרביעי בניגריה הטפנו על הנושא "לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל-פָּנָי" (שמות כ' 3). הצבנו בפני קהל השומעים את האתגר להניח לחלוטין ולנטוש כליל את האלילים, הקמעות, התרפים וכל האמונות התפלות שלהם. לימדנו אותם שהם אינם צריכים לפחוד כלל מן האויב, ובאשר להמשך הליכתם באמונה ש– האחיזה בכל הדברים הללו רק יעצרו ויחסמו את ברכת אלוהים עליהם.ש

ביקשנו מהם שלמחרת בערב, לקראת המפגש האחרון שלנו – יביאו איתם כל דבר שברשותם, שיש לו קשר עם תורת הנסתר או עם עבודת השטן, כדי שנעלה אותם באש, בפומבי. הכנסנו את הכל לחבית אחת, הספגנו אותה בדלק, והצתנו אותה. החבית בערה בלהבה גדולה, והקהל הרב פרץ בזעקות שימחה.ש

מה שקורה פעמים רבות לאחר סידרה כזו של מפגשים המוניים הוא, שהאנשים שבים לבתיהם ולכפריהם לאחר שנושעו, נרפאו, והם "טעונים רוחנית". ואז, אחרים ששמעו את הסיפורים על גבורת אלוהים, ויש להם צרכים רבים משלהם – מצטרפים גם הם ובאים למפגשים בעצמם.ש

0711 - Dancing with joy

המאמינים החדשים הביאו איתם את האלילים, הקמעות והתרפים, לטקס השריפה הפומבית באש. ש
היו אלה אותם מאמינים חדשים, שהמשיכו את הטקס בשירה ובמחול מלאי שימחה!ש

ילדי ניגריה שרים שירים ישראליים

מוטי כהן, המשמש כאחד המנהיגים בקהילת תפארת ישוע וגם היה אחד מאנשי הצוות בניגריה, נפגש עם חבורת נוער וילדים ניגריים לפני המפגשים של ימי שישי ושבת. בערב שבת הוא לימד אותם כמובן את המילים לשיר השבת "שבת שלום, שבת שלום". ובערב שלמחרת, הוא לימד אותם לשיר "עם ישראל חי".ש

בכל אחד משני הערבים הוא הביא אותם לקידמת הבמה, והם שרו ורקדו ברינה ובשמחה... עם כל השלילה שישראל זוכה לה בתקשורת העולמית, כמה משמח היה לראות ולשמוע את הילדים הניגריים הללו, מכריזים בשיר – "עם ישראל חי"!ש

יעודו האלוהי והבלתי הפיך של עם ישראל

בערב האחרון של מסע הבישור, יו"ר האירוע אמר לנו כי זה אכן היה האירוע בעל המשמעות הרבה ביותר שאי פעם התרחש בעירם. גם קיבלתי את ההודעה הבאה בפייסבוק: "שאלוהים יברך אתכם על כך שבאתם לברך את ארצנו. שום דבר דומה לזה מעולם לא התרחש בעירנו, הונג".  אין בידינו שום כלי לקבוע בוודאות מהו מספרם המדויק של האפריקאים שנושעו במשך חמשת ימי וערבי המסע שלנו בניגריה. אך דבר אחד אנחנו כן יכולים לומר בברור: שהיו שם אלפים רבים.ש

אף שאני רגיל לשאול "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?", כל מה שאני רוצה לשאול עכשיו הוא "מה נשתנה מסע בישור זה מכל האחרים?"... הרי באמת, יש באפריקה כל כך הרבה משרתי-האדון, שמצליחים להשיג תוצאות מדהימות בפועל השירות שלהם באפריקה. אנשים כריינהרד בונקה למשל, שבניגריה לבדה הוביל מליוני אנשים לאמונה בישוע מאז שנת 2000.ש

אז במה בעצם טמון ייחודו של המסע שלנו? כדי לענות על השאלה אנחנו צריכים לפנות לדברים שאמר הנביא ישעיהו, על כך שיבוא יום, ודבר אדוני ייצא מירושלים (ראה ישעיהו ב' 3). ישעיהו גם ניבא על כך שהיעוד המשיחי אכן יהיה אור לגויים: "אֲנִי יְהֹוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק, וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ, וְאֶצָּרְךָ, וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם, לְאוֹר גּוֹיִם" (ישעיהו מ"ב 6). ועוד הוא אמר: "...וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ" (ישעיהו מ"ט 6).ש

אף שהדברים שלעיל מדברים אודות ישוע עצמו, שאול השליח, כשנתקל בהתנגדות עזה נגדו באנטיוכיה אשר בחבל פיסידיה, הוא מייד החיל את הדברים על כל מאמין יהודי בישוע: "הֵן כֹּה צִוָּנוּ אֲדֹנָי: 'וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ'" (מה"ש י"ג 47).ש

האם לא אלה היו הקריאה והייעוד על תלמידיו הראשונים, היהודים, של ישוע? ומה היו דברי ישוע האחרונים, לחסידיו האהובים?ש

שלְכוּ אֶל כָּל הָעוֹלָם וְהַכְרִיזוּ אֶת הַבְּשׂוֹרָה – (מרקוס ט"ז 15)ש

ש- תִהְיוּ עֵדַי... עַד קְצֵה הָאָרֶץ (או: עד קצווי תבל המרוחקים) – (מה"ש א' 8)ש

שעַל כֵּן לְכוּ וַעֲשׂוּ אֶת כָּל הַגּוֹיִים לְתַלְמִידִים – (מתי כ"ח 19)ש

שאול גם ציין מפורשות "שֶׁהֲרֵי אֵין הָאֱלֹהִים מִתְחָרֵט עַל מַתְּנוֹתָיו וְעַל בְּחִירָתוֹ" (רומים י"א 29) – גם לא על אלה שהוא כיוון לעמו ישראל, איתו הוא כרת יותר מברית אחת...ש

אין צורך לומר שהקריאה והייעוד הללו מכוונים לכל המאמינים בישוע, מכל עם ואומה, אלה אשר קורצו מעץ "זית-בר", אך מעצם היותם מאמינים בישוע - אלוהים צרף אותם לעץ "זית מקורי" של ישראל, זה שאותו יעד ראשון למטרותיו.ש

0711 - African Women

ובחסד אלוהים, אנחנו כאן, המאמינים בארץ, נמשיך להתמקד בבישור בשורת-ישוע לכל העמים, ולכל הגויים. אמונתנו היא, שככל שגוף המשיח בארץ אכן יאמץ את הקריאה להיות אור לגויים, כך גם ישוחרר חסד אלוהים על תושבי הארץ הזאת, לקבל את ישוע.ש

יתירה מזו: אין שום ספק בכך שאותם אנשים צעירים שמצטרפים למסעות-בישור כמו זה שלנו – חווים בעצמם מפגשים שמשנים את חייהם. תעוזתם לחלוק את בשורת ישוע הטובה גם כאן בארץ מתחזקת לאחר מכן, כמו גם אמונתם להאמין בניסים.ש

רון ואילנה קנטור פועלים ביחד איתנו בתחום הבישור מטעם שירות "מעוז" ישראל. הם גם חברים פעילים בקהילת תפארת ישוע בתל-אביב, שאנחנו עומדים בראשה. אנחנו אסירי תודה על כך שהזוג המוכשר והמסור הזה פועל איתנו יחד בשירות!ש      ~ ארי ושירה סורקו-רם

  מעלה

החלום – חלום אמריקאי, החזון – חזון ישראליש

מאת אילנה קנטור

0711 - Elana and Ron Cantor

נולדתי בירושלים, כשלוש שנים לאחר עליית הורי ארצה מקזבלנקה שבמרוקו.ש

 משפחתנו הייתה משפחה מסורתית ממוצא ספרדי. וגם בירושלים עה"ק, הגברים במשפחה המשיכו ופקדו את בית הכנסת בערבי שבת, ונשות המשפחה טרחו והכינו מבעוד מועד את ארוחות השבת החגיגיות. ואימי שתחייה – היא בשלנית נהדרת, גם היום! וכשהיא מגיעה אלינו לרעננה, לביקור, הבית מתמלא תוך דקות בניחוחות נהדרים של כמון, שום ותבלינים ים-תיכוניים נפלאים אחרים...ש

אני עצמי האמנתי תמיד שאלוהים הוא אמיתי. כשמשפחתנו נהגה להתפלל ביום כיפור, רבים מידידי צמו או מתוך רגשי אשם, או מתוך חובה, בעוד שאני האמנתי בכך שאלוהים באמת מקשיב ומאזין. אף על פי שידעתי שהוא אמיתי, חי וקיים, לא היה לי איתו קשר מעמיק – לא ידעתי שדבר כזה, דהיינו – מערכת יחסים אישית עם אלוהים – בכלל אפשרי.ש

העשורים הראשונים בארץ החדשה והמתחדשת היו ממש מרוממי רוח. הרי היינו עסוקים בבניין אומה מחדש! חיי היו נקיים, ולא היה בהם כלל מקום לסמים, אלכוהול או סיגריות. הלהט החזק ביותר שלי בגיל העשרה הייתה מעורבותי בצופים. בזמני – כמעט כל נער ונערה היו חברים בתנועת נוער כלשהי, וחלק ניכר מן הדברים המעשיים שלמדנו שם הועיל לנו אח"כ גם בשירות בצה"ל.ש

למדנו שם לנווט עפ"י גרמי השמיים בלילה, נהגנו ללון במדבר, צעדנו במסעות ארוכים ברמת הגולן, סביב הכנרת ובנגב. נהגנו אז להתנדב כדי לעזור בבתי אבות, ובמשך חופשות הפסח הארוכות ובחופש הגדול – הדרכנו קבוצות של צופים צעירים יותר. מוקד הפעילות בצופים באותם ימים היה לשרת את המדינה, המדינה הצעירה מאוד.ש

האהבה הגדולה האחרת שלי הייתה חוף הים. ממש בתחילת שנות העשרה לחיי המשפחה עברה להתגורר בעיר החוף אשקלון. העיר שבאותם ימים נחשבה לעיר חדשה, הלכה ונבנתה לה על גבעות חול, וקישטה את קו החוף דרומית לתל-אביב, לא הרחק מרצועת עזה. אך להבדיל מירושלים ההררית ש– באשקלון יכולתי להגיע לשפת הים בקלי קלות – וכך עשיתי, שוב, ושוב, ושוב...ש

היום, כשמישהו מזכיר קירבה לרצועה – האסוציאציה המיידית קשורה בסכנה, פיגועים וקסאמים. לא זה היה המצב אז: הסתדרנו איתם היטב. תאמינו או לא, אבל אבי נהג אפילו לקחת אותי לשוק בעזה, לקנות שם ירקות, ולא הייתה אז שום תחושה של חוסר ביטחון. אך בו ברגע שאש"פ חדר בזמנו והשתלט על הרצועה, בשנות השמונים המאוחרות – תושבי עזה מייד פנו נגדנו, וכלכלתם נהרסה בשל כך. עראפת הלך והתעשר, ותושבי הרצועה המסכנים רק הלכו והתרוששו, תוך סבל רב.ש

סיימתי את לימודי התיכוניים בשנת 1985, ובמשך חצי שנה, עד לגיוס לצה"ל, התנדבתי לשרת דרך תכנית התנדבות מיוחדת של הצופים. הצטרפנו לקבוצת משפחות שהקימו קיבוץ חלוצי חדש. עזרנו להם לעבד את גני הירק, קטפנו כותנה בשדות, ואת הפרי במטע. ממש נהניתי להיות בחוץ, לעבוד עבודה ממשית בידיים, ולראות את הארץ מתפתחת.ש

השירות בחיל האוויר

לאחר תקופת ההתנדבות בקיבוץ, הגיע זמני להתגייס לצה"ל. שובצתי בחיל האוויר, ושימשתי כמש"קית משמעת של טייסים. אתם יכולים וודאי לתאר לעצמכם את תחושותי כבחורה צעירה, מוקפת בכה הרבה "טובים לטייס" יפי-תואר...ש

עם תום שתי שנות השירות בצה"ל, התחלתי את לימודי במכון ווינגייט. כידוע, המכון נקרא ע"ש אורד ווינגייט, קצין בריטי ומאמין נוצרי ציוני בהכרתו, שמתוך אמונתו במה שהכתובים אומרים על ייעודו של עם ישראל בארצו – עמל רבות ללמד ולאמן את לוחמי הפלמ"ח, בשיטות לוחמה שונות. הוא עשה זאת גם תוך סיכון מעמדו כקצין בצבא הבריטי. הכינוי שהוא קיבל בקרב היישוב היהודי בימי טרום המדינה היה "הידיד".ש

בווינגייט התמחיתי בחינוך גופני, ושם היכרתי את דלית, חברתי הטובה ביותר באותם ימים. משפחתה של דלית הצליחה להימלט מחבר המדינות הסובייטי בחלון ההזדמנויות הצר של 1971, שנים רבות לפני פתיחת השערים של שנות ה-90. דלית היית חברתי לחדר במגורים בווינגייט, והיום היא מתגוררת במרחק של 20 דקות ממני. באותם ימים נהגנו לעשות הכל ביחד, וזה כלל גם מסע לארה"ב.ש

הנסיעה לאמריקה

נאמנה למסורת של נסיעות "ניקוי ראש" לחו"ל לאחר שירות צבאי או לימודים במכללה – החלום  והשאיפה האישיים שלי עם גמר הלימודים בווינגייט – היו לנסוע לארה"ב: להוליווד, ניו-יורק, לאס-ווגס והגרנד-קניון.ש

משפחתה של דלית התגוררה באותה עת במדינת אורגון בארה"ב, ולכן החלטנו בינינו לנסוע לשם, ולאחר מכן להמשיך בטיול מקיף ברחבי ארה"ב.ש

במשך הטיסה לארה"ב, מעל לאוקינוס, דלית חברתי פנתה אלי ואמרה לי שיש משהו שהיא חייבת לספר לי. היא פתחה ואמרה לי כך: "אני מאמינה שישוע הוא המשיח של עם-ישראל".ש

דלית  לא ממש התהלכה עם האדון באותם ימים, אבל היא ידעה שתוך ימים מספר אני עומדת לפגוש את משפחתה, ובעיקר את אימה, ולזו האחרונה לא היו, מסתבר, שום עכבות לדבר אודות אמונתה. דלית פשוט ניסתה להכין אותי למפגש...ש

העצירה הראשונה שלנו הייתה ניו-יורק, שם פגשנו בבן דוד של דלית ובאישתו. נשארנו איתם למשך כשבועיים. הם היו נחמדים להפליא, וגיליתי שגם הם האמינו בישוע. לפני שעזבתי אותם כדי להמשיך במסע, הם אמרו לי: "יש לנו שי קטן עבורך". היה זה ספר הברית-החדשה בעברית. אף שרבים מבני עמנו מהססים בדרך כלל לקבל את הספר, האמת היא שאני לא לגמרי הבנתי את מלוא משמעות השי שקיבלתי.ש

0711 - Cantor Family

אילנה, רון ושלוש בנותיהם

מן השמים עקבו אחרי...ש

תוך כדי הנסיעות שלנו ממקום למקום, התחלתי לקרוא בספר שקיבלתי. הדברים לא ממש נראו לי הגיוניים, אך היום אני יודעת בברור שאלוהים פשוט ניסה למשוך את תשומת ליבי. העצירה הבאה שלנו הייתה בלוס-אנג'לס, וכבר אז נותרו לנו בכיס רק הפרוטות האחרונות שלנו. כפי שצעירים ישראלים רבים נוהגים לעשות במסעותיהם, גם אנחנו התחלנו לחפש מיד עבודה בשטיפת כלים במסעדה כלשהי, למספר שבועות, עד שנתאושש מבחינה כספית ורק אז נוכל להמשיך לנקודה הבאה. ש

כשעלינו על אחד האוטובוסים, ניגש אלינו לפתע גבר ואמר לנו כך: "אתן מישראל, נכון? אלוהים אמר לי לתת לכם את זה". בידיו היה שטר של 20 דולר. אני ממש נאלמתי דום. מעולם לא שמעתי מישהו מדבר ככה.ש

וכך, בדרך, דלית נזכרה בפּוֹלָה, אישה שהיא פגשה פעם בכנס משיחי בארץ. פולה הזמינה אותנו אליה הביתה, ונישארנו אצלה למשך שבוע. באמת – האישה הזו כל כך אהבה את ישראל! היא הייתה חברה בקבוצת-בית שנטלה על עצמה להתפלל יום-יום עבור עם ישראל.ש

פּוֹלָה העתירה עלי אהבה רבה, ואני מצידי פשוט נמשכתי אליה בשל אמונתה. היא פשוט מילאה אחר הכתוב ברומים י"א 11: שהישועה באה לגויים תחילה, כדי שיקניאו את היהודים – שייגרמו לעם ישראל קינאה. גם אני רציתי את מה שהיה לפולה, אף שלא ממש ידעתי או הבנתי מה זה היה בדיוק. פולה הייתה רק אחת מן המאמינים הרבים שפגשתי בהם במשך הטיול, וכולם עד אחד היו ממש נחמדים אלי. דרך פולה הצלחנו ליצור קשר עם חברים מאמינים נוספים.ש

כשהגענו לסן-פרנסיסקו, הוזמנו למופע של זמר מאמין בשם מייקל קארד. לאחר המופע הוצגנו בפניו, ומאחר ואני הייתי מבקרת מישראל – הוא העניק לי את אחד מהתקליטורים שלו. ממש התאהבתי במוסיקה שלו; היא נגעה בי עמוק בפנים. ש

אני מאמינה שכל האירועים המקריים הללו, המפגשים, וכו', נקבעו לי מלמעלה. כל אותם אנשים מאמינים שפגשתי בדרך היו בעצם פועליו הרבים של האדון, שעמלו כדי לגעת בחיי, וכל אחד מהם הצליח לפתוח את ליבי מעט יותר לקראת הידיעה האמיתית את אלוהים.ש

ואז באה הישועה...ש

לקראת סוף אותה שנה, הגענו לעיר הבירה וושינגטון, שם השתתפנו בכנס יהודי-משיחי. באותו ערב עלה לדבר על הבמה גבר בשם ד"ר מייקל בראון, שאכן דיבר ודרש בעוז. אנשים רבים פרצו בבכי בסוף המסר, תוך שהם מביעים חרטה, והם חזרו בתשובה. מעולם לפני כן לא ראיתי מעמד כזה, ואם לדבר בכנות – חשבתי בעצם שהם השתגעו... הייתי ממש חייבת לברוח משם!ש

בבהילות רבה ניסיתי לקום מן המושב, אך לא יכולתי לזוז! הייתי כאילו תקועה בכיסא. ואז שמעתי קול בתוכי אומר לי: "עיצמי עיניים, ואז תראי שאני ממשי".  כשעצמתי את עיני, חשתי כאילו שמן נעים וחמים ניגר לו על פני גופי, ואז גם אני פרצתי בבכי... לא שהבנתי מה בדיוק קורה איתי, אבל בהחלט ידעתי שזה בא מאלוהים שלי, מאלוהַי, מאלוהי-ישראל. ובאותו הזמן ממש, גם דלית חזרה בתשובה, ושבה בכל ליבה למשיח!ש

מאוחר יותר באותו ערב פגשתי שם מנהיג יהודי-משיחי, ניצול שואה, אליעזר אורבך שמו. הוא הסביר לי עוד אודות ישוע, וגם הנחה אותי בתפילה לקבלת ישועה וחיי נצח.ש

לאחר כל הדברים הללו התמלאתי רעב אמיתי לאלוהים! כל מה שרציתי היה ללכת וללמוד את הכתובים, ולהכיר את ישוע יותר לעומק. תוך כדי ששתינו עבדנו בכל מיני משרות מזדמנות, דלית ואני הוזמנו להתגורר אצל אישה בשם ג'ואן, שהייתה חברה קבועה בקהילה יהודית-משיחית בשם בית-המשיח, בעיר רוקוויל במדינת מרילנד בארה"ב. במסגרת פעילותנו בקהילה, התחלנו גם לתור עם להקת הזמר המפורסמת "ישראל'ס-הופּ" – תקוות-ישראל בעברית, ועם זמר משיחי מוכר בשם פול ווילבור. אני, יחד עם שש רקדניות נוספות, רקדנו ריקודי עם ישראליים, בעוד יתר חברי הלהקה העניקו את המופע הקולי שלהם. החיים היו ממש נפלאים!ש

קריאה לשוב הביתה בדחיפות

ואז, בניגוד חריף למתואר לעיל, ורק חודשים ספורים לאחר שהגעתי לאמונה בישוע, קיבלתי שיחת טלפון דחופה מאחי בישראל: הוא סיפר לי שאבי חולה מאוד, ושעלי לשוב הביתה בדחיפות. כשחזרתי ארצה גיליתי שהמצב היה בעצם הרבה יותר גרוע ממה שסופר לי. אבי היה מחוסר הכרה לחלוטין, כתוצאה מהתקף לב. מאוד אהבתי את אבא. הוא היה אדם כל כך חם וידידותי. ובאמת – כל מי שהכיר את אברהם ועקנין – אהב אותו!ש

במשך שבועיים ישבתי לצד מיטתו, החזקתי את ידו, והתפללתי בדבקות לישועתו. אתם וודאי יודעים כמה דבקות יש למאמינים חדשים! הרי הם ממש מלאים באמונה שזה מקרוב גילו ומצאו! אפילו שאבי לא יכול היה לדבר איתי, המשכתי להעיד לו בהתמדה אודות משיחנו היהודי, ישוע.ש

ולפתע – הוא פקח את עיניו לראשונה מאז ההתקף – הביט בי ישר בעיניים לדקה קצרה, ואז עבר מן העולם לנצח.ש

אני מחזיקה באמונה שכאשר הוא פקח את עיניו והביט בי, היה זה בעצם אות מאלוהים שאבי אכן הצליח לשמוע את כל מה שסיפרתי לו והתפללתי בנוכחותו, ושהוא אכן קיבל ישועה.ש

מי יכול לדעת אילו ארועים שמימיים התרחשו במשך אותם שבועיים בהם הוא היה שרוי בתרדמת?ש

לאחר מותו נכנסתי לתקופה של דכאון מר וחשוך. כל כך התגעגעתי לאבא. יום יום הייתי הולכת לי לשפת הים, יושבת על החוף, ובוכה. וככל שהרביתי לחשוב על הדברים, ככה חשתי יותר ויותר שעלי לשוב לארה"ב, כדי להתחזק יותר באדון. הרי בסך הכל הייתי מאמינה יחסית חדשה, ובארץ לא היו אז מאמינים רבים, ובעצם באשקלון לא היה אף מאמין אחד שהכרתי, חוץ מדלית כמובן. גם לא ידעתי אז אם בכלל היו כאלה בארץ...ש

בקשתי לאשרה אמריקאית נדחתה

0711 - Ron and Elana Weddingניסיתי אז לקבל אשרת כניסה מחודשת, כדי לחזור לארה"ב, אך הקונסוליה האמריקאית בתל-אביב רק דחתה את בקשותי. מבחינתם – הייתי אישה, רווקה, וללא עבודה – נורה אדומה מאוד עבור כל פקיד קונסולרי אמריקאי, שמוטל עליו להעריך את בקשות האשרה. והעניין הוא כזה: ככל שאתה מרבה לבקש אשרות כניסה, ככה פוחתים סיכוייך לקבל אחת, משום שרישומיהם מצביעים על כך שכבר נדחית בעבר. ש

יחד עם זאת תהיתי מדוע אלוהים, שהוא כה עז וכל יכול – לא סייע לי, ולא ענה לתפילותי. בנסיוני האחרון לבקש אשרת כניסה, התפללתי נואשות: "אלוהים, אם ישוע הינו באמת המשיח, עזור לי לקבל אשרה עוד היום".ש

וכך, באותו יום, חן וחסד אלוהים באמת היו עלי, והם הנפיקו לי את האשרה המיוחלת.ש

שבתי לארה"ב, ומיד עם הגיעי לשם, מספר מאמינים החלו מתפללים עבורי. הרגשתי שענן כבד וכהה התרומם ממני; השתחררתי מן הדיכאון והמרה השחורה. לפתע חשתי ממש כמו שחשתי כשרק הגעתי לאמונה בישוע. הצלחתי למצוא עבודה במעדנייה ישראלית, מעורבותי בקהילה גדלה גם כן, והתחלתי לגדול ולהתבגר באמונה.ש

מספר ימים לאחר ששבתי לארה"ב, הכירו לי בחור צעיר בשם רון קנטור. רון היה מאמין יהודי, מדריך נוער, והוא להט באש אלוהים. אני מצידי התחלתי לחלום לפתע על כך שאנחנו עומדים להתחתן!ש

וערב אחד, בשעת אסיפה בקהילה, חשתי שאלוהים אומר לי שבעלי (לעתיד) יושב ביציע. הסתובבתי לראות מי זה, אך לא ראיתי איש יושב ביציע. חשבתי שאני רק מדמיינת לעצמי דברים. אבל שוב, עמוק בפנים, שמעתי קול שאמר לי "הסתובבי; אישך יושב ביציע". וכשהסתובבתי בפעם השנייה, רון קם מכריעה על ברכיו לפני אלוהים, משום שהוא באמת היה היחיד ביציע. רון לא היה מודע כמובן לאף אחד מן הדברים הללו. ארי סורקו-רם בא באותה עת מישראל לביקור, וערב אחד הוא בא לדבר אלינו בקבוצת פנויים-פנויות. רון סיפר לאחר מכן, שכשהוא נכנס לחדר וראה אותי, הוא מיד ידע שאני אהיה אישתו. ש

הוריו של רון

בהמשך, רון לקח אותי לפגוש את הוריו, ואביו אמר לו לאחר מכן: "רון, אתה חייב לשאת את הבחורה הזו. אני יודע שהיא מאמינה בישוע, אבל לפחות היא יהודיה". רון קיבל את ברכת אביו, וביום 27 באוגוסט 1988, התחתנו. תשעה חודשים ושלושה ימים אחר כך – הצטרפה אלינו שרון הקטנה. מספר שנים לאחר מכן נולדה לנו יעל, ובשנת 1993 הצטרפה לשבט קנטור גם דניאל.ש

במשך מספר שנים שרתנו בצוות ההנהגה של קהילת בית-המשיח, ואז עברנו לאוקראינה, מקום בו לימדנו מאמינים יהודים חדשים, במסגרת מכללה מקראית שם. כמו כן, עמדנו בראש פסטיבל בישור שהביא לאור העולם קהילה יהודית-משיחית חדשה בעיר ברדיצ'ב. לאחר אוקראינה, רון לימד במכללת התחייה בעיר בראונסוויל, במדינת פלורידה, ארה"ב, ולבסוף אלוהים דיבר אל ליבותינו שעלינו להתכונן לקראת שיבה הביתה, לישראל.ש

ב-24 ביוני 2003 נחתנו בנמל התעופה בן-גוריון, והתחלנו בחיים חדשים. הצטרפנו לקהילת "תפארת-ישוע" בתל-אביב, בהנהגתם של ארי ושירה סורקו-רם. רון שירת במשך שנתיים בקהילת מלך-המלכים בירושלים, ולא מזמן שבנו לאזור תל-אביב, כדי להיות שותפים שוב בפועל השירות של ארי ושירה. העתיד נראה מזהיר, ואנחנו בהחלט מאמינים שתל-אביב תקבל את ישוע. אם אלוהים מסוגל היה לפקוח את עיניה של הישראלית הצעירה בארה"ב, בשנות ה-80, הוא בוודאי יכול ומסוגל לעשות דברים דומים גם כיום, עבור כל יתר בני האומה שלנו! שש

למעלה

סמינר 'אֶקְוִויפּ': הכשרת מנהיגים למען עתיד ישראל ש

מאמר מערכת

הצורך הרב ביותר של כל מנהיג קהילה בארץ הוא ללא ספק עוד הנהגה: מנהיגים נוספים שייטו לו שכם! עובדים נוספים, מכל תחום, שיבואו וישרתו בבניין ועבודה במלכות האלוהים!ש

0711 - EQUIP 1      0711 - EQUIP 3

    סגן-נשיא אקוויפ, תום אטמה                                              הגברת קולין ראוס 

 ד"ר ג'והן מקסוול, מחברם של רבי-מכר רבים ודובר מבוקש, נחשב לאחד המומחים המכובדים ביותר בנושא המנהיגות המקראית. מזה עשורים שהוא מלמד את העקרונות הרוחניים והמעשיים של מנהיגות. ש

0711 - EQUIP 6

פסטור דניס ראוס

בשלב מסויים הוא החל לתור ולנסוע למדינות מחוץ למולדתו, ארה"ב, והוא הודה לאלוהים עבור המנהיגים שהוא פגש שם, כאלה עם להט ותשוקה לבשורת ישוע. אך באותה מידה הוא גם חש תיסכול רב: הוא מצא שלרבים מן המנהיגים שהוא פגש, לא הייתה כל הזדמנות לפתח את כישורי המנהיגות שלהם עצמם, רק משום שהם עצמם היו עסוקים בשירות מלא. ש

0711 - EQUIP 7ואז הוא החליט לעשות מעשה: הוא פיתח תכנית מודולרית, המיועדת להכשרת מנהיגים ברחבי העולם. התכנית מועברת כיום באמצעות סמינרים כבר ב-135 מדינות. חזונו של מקסוול הוא לצייד מנהיגים הנמצאים בשלבי הפיתוח של כישורי המנהיגות, אנשים שהפוטנציאל שלהם הוא אמנם רב, אך שההזדמנויות שלהם ללמוד את עקרונות המנהיגות בצורה מסודרת - הן מוגבלות.ש

בחודש מאי האחרון נפלה בידי "מעוז" הזכות לתאם, לארגן ולארח את כנס 'אֶקְוִויפּ' הראשון בארץ, כנס בראשותם של סגן נשיא השירות, והרועים דניס וקולין ראוס, שלושתם מארה"ב. הסמינר היה בן יומיים, ונערך בתל-אביב.ש

מנהיגי קהילות מכל רחבי הארץ קפצו על ההזדמנות לקבל הכשרה יוצאת דופן שכזו. בסמינר ההכשרה נטלו חלק 202 רועים ומנהיגים.ש

הנהגת אקוויפ התחייבה לערוך 6 כינוסים שכאלה, אחד בכל חצי שנה, במשך שלוש שנים.ש

מגוון התגובות שקיבלנו מרועים, מדריכי נוער ואנשי עסקים הוא עצום. רבים מהם כבר מתכוננים לכנס הבא בדצמבר השנה, כדי להמשיך ולקבל הכשרה נוספת בתחום המנהיגות.ש

אנחנו אסירי תודה למנהיגי 'אקוויפ', כמו גם לשותפי "מעוז" ברחבי העולם, שתרומתם היא זו שמאפשרת את ההשקעה הנפלאה הזו במנהיגי הגוף בארץ! השקעתכם לא תסולא בפז!שש

0711 - EQUIP 5

למעלה

 Give your special gift today:  

Maoz Israel Ministries  |  istandwithisrael  |  Congregation Tiferet Yeshua  

 

 


]]