MAOZ HOME      MAOZ REPORT      WHO WE ARE      WHAT WE DO      DONATE NOW      STORE       I STAND WITH ISRAEL      CONTACT US

האות הגדול ביותר של אלוהים לדור הזה

מרץ 2018
אדר - ניסן, תשע"ז

0318 - Top - Australian - Troops

יחידות אוסטרליות מתוך בריגדת הגמלים המלכותית, חלק מההתקדמות הבריטית אל מול האימפריה העותמנית בשנת 1916,
חוצים את מדבר סיני אל גבולות הארץ שהבטיח אלוהים לישראל. הארץ הייתה שממה, ריקה ולא מיושבת, כפי שכתוב בכתבי הקודש שתהיה עד אחרית הימים.


 
מאת שירה סורקו-רם

אני מאמינה שאין ראיה גדולה לקיומו של אלוהים בשמיים, מקיומה של מדינת ישראל. ישראל היא כמו שעון שאנחנו מסתכלים בו ומקבלים מידע בנוגע לזמן ולתקופה שבה אנחנו חיים.

אלוהים הבטיח את ארץ כנען לאברהם ולזרעו, אבל הוא גם הזהיר שאם הם יפנו עורף לאלוהים ולצדקתו, הם יגורשו מהארץ. זה בדיוק מה שקרה, אבל ירמיהו הנביא הבטיח שהם ישובו למולדתם כעבור שבעים שנה, וכך היה.

היו נביאים אחרים שהזהירו מפני גלות שנייה בגלל חוסר הנאמנות הממושך של עם ישראל, אבל הנביאים האלה גם צפו שבאחרית הימים, ישוב העם היהודי לאדמת ישראל ולאלוהי ישראל. הישועה הזאת תהיה גם גשמית וגם רוחנית.

את הספקנים הייתי שואלת: איזה עם אחר גורש מארצו והתפזר ברחבי העולם במשך אלפיים שנה, ושמר על זהותו? איזה עם הפסיק לדבר בשפתו המקורית – מלבד תפילות מתוך ספר התפילה – והיא הפכה לשפה הרשמית בארצו אחרי שקמה לתחייה? האם יש עם אחר שאיבד שישה מיליון בני אדם בטבח עם, וכעבור שלוש שנים ניצב בפני צבאות של חמש מדינות מוסלמיות שמטרתן אחת – להחריב כליל את המדינה היהודית הצעירה, והביס אותם? רבים מניצולי השואה שהגיעו אל חופיה של ארץ הקודש, נאלצו להילחם בצבאות ערב עוד לפני שהבינו די עברית כדי להבין את הפקודות שקיבלו. זאת ועוד, מספר היהודים בארץ בתש"ח היה בסך הכול שבע מאות אלף גברים, נשים וילדים.

לאיזו אומה אחרת יש תיעוד מדויק של העבר, ההווה והעתיד שלה? תיעוד שכתבו נביאים שחיו בתקופות שמאות שנים משתרעות ביניהן, החל מלפני שלושת אלפים וחמש מאות שנה?

אם יש מישהו שעוד לא השתכנע, שיענה על השאלה הזאת: מי יכול להתנבא על עתידו של עם כלשהו עלי אדמות בעוד מאה שנה? בעוד אלף שנים?

המפתח למזרח התיכון

כתבי הקודש מספקים מפתח יקר ערך שדרכו ניתן להבין את ישראל. העימות בארץ הקודש בימינו הוא בעיקרו בין אלוהים והבטחותיו לעם היהודי, לבין שר העולם הזה, שכלי נשקו העיקריים הם האסלאם וארגון האומות המאוחדות, הנתון לשליטת האסלאם. הארגון זוכה לתמיכה ולאהדה של אומות אירופאיות רבות (לא כולן) שהשלטון הליברלי שלהן איננו ירא את אלוהים ואיננו קורא את כתבי הקודש, ומאפשר לאנטישמיות, המאפיינת את שורשיו הנוצריים הקדומים, לחלחל שוב אל התרבות שלהן.

השטחים של אומות ערב גדולים פי יותר מחמש מאות משטח מדינת ישראל, אבל רוח האסלאם רוצה את האדמה – את הארץ הזאת – ואת הבירה שהבטיח אלוהים לעם היהודי.

הנשק האולטימטיבי: עם חדש

מנהיגי העם הפלסטיני החדש שנוצר לא מכבר והחי ביהודה ושומרון, כתבו מחדש את ההיסטוריה במאמץ לחזק את המתקפה הצבאית והמדינית שלהם על ישראל. ספרי ההיסטוריה שלהם קובעים באופן נחרץ שהעם היהודי מעולם לא חי בארץ הקודש, ולמעשה אין כל ארץ הקודש – רק פלסטין. (ואחוז גדול מאוכלוסיית העולם, ביניהם כל המוסלמים, מאמין בזה.) לטענתם, הארץ היא מולדת הפלסטינים, והעם הפלסטיני נוצר בה לפני חמשת אלפים שנה. ההיסטוריה החדשה שלהם מוזרה למדי. הם טוענים שהפלסטינים הם העם המקורי שישב ביריחו. הם גם הפלשתים מקדם (על אף העובדה שההיסטוריונים יודעים שהעם הפלשתי הפסיק להתקיים לפני כאלפיים ושבע מאות שנה). זאת ועוד, הם טוענים שאבותיהם היו היבוסים (יושבי ירושלים לפני שדוד המלך כבש אותה), ושישוע היה פלסטיני. קבוצה היברידית למדי, בלשון המעטה. האמת היא שהפעם הראשונה שבה הופיע השם "פלשתינאים" במסמכים רשמיים בכל מקום כלשהו בעולם הייתה 1948 – השנה שבה נולדה מדינת ישראל. ארגון האומות המאוחדות הקים סוכנות מיוחדת בשביל מי שהם כינו "פליטים פלשתינאים". לפני 1948, הערבים בפלשתינה ראו עצמם כאזרחי האימפריה הטורקית, סורים (מנהיגיהם חיו בסוריה) או אפילו בריטים. אבל בשנת 1964, יצר יליד מצרים, יאסר ערפאת, אבי הטרור המודרני, את העם הפלסטיני כדי להשמיד את מדינת ישראל, כדבריו.

ישראל הייתה שממה

להלן העובדות.

אדמת ישראל הייתה תחת כיבוש תורכי בשנים 1917-1517 – ארבע מאות שנה בדיוק. היהודים חיו ביהודה, בשומרון ובגליל, אבל היו כפופים לחוקי השריעה ונחשבו דימי – אזרחים מדרגה שנייה, כי הם לא היו מוסלמים. מרכז השלטון של האימפריה העותמנית היה איסטנבול (לא ירושלים). האימפריה לא ייחסה כל משמעות לארץ שהקיסר הרומאי הקדום אדריאנוס שינה את שמה ל"פלשתינה", ודאגה בעיקר לשאוב ממנה את המשאבים המעטים שעוד נותרו בה.

התורכים רצו בעיקר מיסים. על מה הם כבר יכלו לגבות מיסים בשממה הזאת? על העצים שהיו בה ולכן, כרתו התושבים את העצים כדי להימנע מתשלום מיסים. הכומר סמואל מאנינג טייל בשנת 1874 ברחבי ארץ הקודש, וכתב: "הארץ ריקה ושוממה... אין בה תושבים".

0318 - Western Wall old
הכותל המערבי או "כותל הדמעות".
התמונה צולמה לפני הכיבוש הירדני בשנת 1948.
אחרי כן, היהודים לא הורשו להתפלל בכותל המערב
י עד שישראל כבשה את בירתה הקדומה בשנת 1967.

מסמכים רשמיים מראים שבאמצע המאה התשע עשרה הייתה ירושלים ה"עיר" הגדולה ביותר בארץ הקודש. ישבו בה שמונה עשר אלף תושבים, מתוכם שמונת אלפים עד תשעת אלפים יהודים, חמשת אלפים מוסלמים, והשאר נוצרים מפלגים שונים. זאת בהתאם לדיווח בריטי על הסחר בירושלים בשנת 1864. (1qatarconferences.org)

האמת היא שאחרי שהרומאים גירשו את עם ישראל מארצו במאה השנייה, שום גזע או שבט אחרים לא התגבשו לעם בארץ הקודש. המצרים, הסורים, העיראקים והפרסים – כולם הכירו את ההיסטוריה הקדומה. אבל בארץ הקודש המובטחת נדדו במשך אלפיים שנה בדואים וכנופיות ערביות וחצו את הגבולות הפתוחים, וכובשים שונים משלו בה במשך תקופות שונות מארצות שונות.

ארצו של אלוהים נותרה שוממה, מוזנחת וחרבה, ממש כפי שאלוהים אמר שיהיה. ירמיהו התנבא: שָׂמָהּ, לִשְׁמָמָה אָבְלָה עָלַי, שְׁמֵמָה; נָשַׁמָּה, כָּל-הָאָרֶץ, כִּי אֵין אִישׁ, שָׂם עַל-לֵב. (ירמ' יב 11).

התיעוד הרשמי הבריטי

בשנת 1859 התלונן הקונסול הבריטי שיש מעט מדי תושבים בפלשתינה: "פלשתינה ריקה מתושבים וזקוקה נואשות לאוכלוסייה בלי שום קשר לשיקולים דתיים". (Time Immemorial, By Joan Peters, 1948, pp. 198-199)

ואכן, בשנת 1878 יצאה ועדת בדיקה בריטית שגילתה ש"הארץ נתונה בתוהו ובוהו, חשופה לפשיטות של בדואים מעבר הירדן, ואין בה חקלאים". (Ibid.)

האמריקני המפורסם מארק טווין נסע לארץ הקודש בשנות השישים של המאה התשע עשרה, וחזר על אותם דברים שכתבו תיירים אחרים:

"... המקום המקודש שבו שמרו הרועים על עדריהם בלילה ושבו שרו המלאכים 'שלום בארץ לבני אדם', נטוש ואין בו נפש חיה... והמקומות השוממים סביבו... ישנים בדממה ובבדידות שיושבים בה רק עופות טרף ושועלים". (Innocents Abroad, Chap. 56. Google this incredible diary online. It's free!)

עמק יזרעאל וביצות החולה היו כה מוכי מלריה, עד שאי אפשר היה לשבת באזורים האלה. מוסלמים מארצות שונות נדדו הלוך ושוב או מתו בארץ הקודש ממחלות וממחסור.

הנציגות הבריטית דיווחה ש"האוכלוסייה המוסלמית גוועת, וקשה לומר שלאט..." . היא הסיקה ש"יש ראיות להנחה שספק שמי מעובדי האדמה בימינו [האיכרים הערביים] יכול להוכיח שישב בארץ לפני 1870". במילים אחרות, הערבים שחיו בארץ הגיעו זמן קצר לפני כן. (From Time Immemorial, pg. 199)

לעומת זאת, התחילו יהודים, בעיקר מארצות ערב, לחלחל לאיטם אל הארץ, בעיקר אל ארבע הערים הקדושות: ירושלים, צפת, חברון וטבריה. הקונסול הבריטי ג'יימס פין דיווח שעד 1850, "מספר היהודים יעלה בהרבה על מספר המוסלמים". (Ibid.)

0318 - Tel - Aviv - Skyline
העיר תל אביב. בכל שנה, העיר הזאת נראית שונה כי מאות בנייני משרדים ומגורים נבנים בה.

 
השעון מתחיל לתקתק שוב

בשנים 1890-1880, החל השעון של אלוהים להחיש את הקצב ביהודה ושומרון. הטפטוף העדין של היהודים הפך לזרם. הם התחילו לייבש את הביצות ולהילחם במלריה, לעבוד את האדמה וליצור תשתית כלכלית, והשלטונות התורכים נבהלו. הם ניסו להכשיל את היהודים בכל מקום שבו שגשגו, ולבסוף התחילו למנוע את עלייתם לארץ.

אבל המציאות החדשה הייתה שבכל מקום שבו הרשו ליהודים לשבת, הכלכלה השתפרה. ואל כל מקום שבו השתפרה הכלכלה, הגיעו ערבים מהמדינות השכנות, והתורכים לא הציבו בפניהם מכשולים. רק מהיהודים מנעו להיכנס לארץ, אבל הם המשיכו להגיע.

בשנת 1917 הגיעו הבריטים וגירשו את התורכים, ומצאו שללא ספק, מספר היהודים היה גדול יותר משל הערבים. לפי The Statistical Yearbook of Jerusalem, האוכלוסייה היהודים בירושלים בשנת 1922 עמדה על שלושים ושלושה אלף ותשע מאות, בעוד מספר הערבים היה עשרים ושמונה אלף ושש מאות. (The Trouble with Textbooks, by Tobin & Ybarra, 2008, page 112)

הבריטים מנעו את העלייה היהודית

אבל ככל שאחוז הערבים המציפים את פלשתינה הלך וגדל, כך גברה גם אלימותם כלפי היהודים. הבריטים רצו לרצות את המוסלמים והמשיכו לאפשר לערבים מכל מקום להגר לפלשתינה, ובה בעת חוקקו חוקים כדי למנוע מהיהודים להגיע אליה. עד שנת 1948, השנה שבה נסוגו הבריטים מהמזרח התיכון וקמה מדינת ישראל, מנעו הבריטים מרוב היהודים את הזכות לשוב לאדמתם. אפילו בזמן שהנאצים טבחו ביהודים, בריטניה ה"נוצרית" לא אפשרה לגברים, לנשים ולילדים יהודיים, לברוח משדות הקטל של אירופה למולדתם הקדומה.

אלמלא מנעה בריטניה מהיהודים להיכנס לארץ שאלוהים הבטיח להם, כבר היו בה עוד כמה מיליוני יהודים משיש בה היום. הבריטים נושאים במידה רבה את האחריות לעימות הערבי-יהודי כי הוא נובע מהמדיניות שלהם אז ועד עצם היום הזה.

התינוק נולד

אבל אלוהים מקיים את דברו. הנס המופלא של אומה קטנה המונה פחות ממיליון איש, התחולל ביום אחד. זהו אות ששום קורא המכיר את כתבי הקודש, איננו יכול להחמיץ. זהו אות שאלוהים גם יקיים את דברו ואת הבטחתו לתת לעמו לב חדש ורוח חדשה.

הנס של הולדת מדינת ישראל, התרחש בתאריך ה באייר התש"ח, שבאותה שנה חל ב-14.5.1948. השנה יחול יום העצמאות השבעים של מדינת ישראל ב-19.4. נכון, הנס הזה התרחש לפני שבעים שנה לעיני העולם כולו, כדי שכל המאמינים באלוהי ישראל באמצעות בנו ישוע המשיח, ישמחו בנאמנות אלוהי האמת היחיד.

כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה:

 יַעַן אָמַר הָאוֹיֵב עֲלֵיכֶם הֶאָח; וּבָמוֹת עוֹלָם, לְמוֹרָשָׁה הָיְתָה לָּנוּ. לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: יַעַן בְּיַעַן שַׁמּוֹת וְשָׁאֹף אֶתְכֶם מִסָּבִיב, לִהְיוֹתְכֶם מוֹרָשָׁה לִשְׁאֵרִית הַגּוֹיִם, וַתֵּעֲלוּ עַל-שְׂפַת לָשׁוֹן, וְדִבַּת-עָם. לָכֵן הָרֵי יִשְׂרָאֵל, שִׁמְעוּ דְּבַר-אֲדֹנָי יְהוִה: כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת, וְלֶחֳרָבוֹת הַשֹּׁמְמוֹת וְלֶעָרִים הַנֶּעֱזָבוֹת, אֲשֶׁר הָיוּ לְבַז וּלְלַעַג, לִשְׁאֵרִית הַגּוֹיִם אֲשֶׁר מִסָּבִיב. לָכֵן, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, אִם-לֹא בְּאֵשׁ קִנְאָתִי דִבַּרְתִּי עַל-שְׁאֵרִית הַגּוֹיִם, וְעַל-אֱדוֹם כֻּלָּא: אֲשֶׁר נָתְנוּ-אֶת-אַרְצִי לָהֶם לְמוֹרָשָׁה בְּשִׂמְחַת כָּל-לֵבָב, בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ--לְמַעַן מִגְרָשָׁהּ, לָבַז. לָכֵן, הִנָּבֵא עַל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל; וְאָמַרְתָּ לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנְנִי בְקִנְאָתִי וּבַחֲמָתִי דִּבַּרְתִּי, יַעַן כְּלִמַּת גּוֹיִם, נְשָׂאתֶם. לָכֵן, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, אֲנִי, נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי: אִם-לֹא הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לָכֶם מִסָּבִיב, הֵמָּה כְּלִמָּתָם יִשָּׂאוּ. וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל, עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ, וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ, לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל: כִּי קֵרְבוּ, לָבוֹא. כִּי, הִנְנִי אֲלֵיכֶם; וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם, וְנֶעֱבַדְתֶּם וְנִזְרַעְתֶּם. וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם, כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה; וְנֹשְׁבוּ, הֶעָרִים, וְהֶחֳרָבוֹת, תִּבָּנֶינָה. וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה, וְרָבוּ וּפָרוּ; וְהוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם, וְהֵיטִבֹתִי מֵרִאשֹׁתֵיכֶם, וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה. וְהוֹלַכְתִּי עֲלֵיכֶם אָדָם אֶת-עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וִירֵשׁוּךָ, וְהָיִיתָ לָהֶם, לְנַחֲלָה; וְלֹא-תוֹסִף עוֹד, לְשַׁכְּלָם...

לָכֵן אֱמֹר לְבֵית-יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה, בֵּית יִשְׂרָאֵל: כִּי אִם-לְשֵׁם-קָדְשִׁי... וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן-הַגּוֹיִם, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל-הָאֲרָצוֹת; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-אַדְמַתְכֶם... וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן, מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם, לֵב בָּשָׂר... וְהוֹשַׁבְתִּי, אֶת-הֶעָרִים, וְנִבְנוּ, הֶחֳרָבוֹת... וְאָמְרוּ, הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשַׁמָּה, הָיְתָה, כְּגַן-עֵדֶן; וְהֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת וְהַנְשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת, בְּצוּרוֹת יָשָׁבוּ. וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם, כִּי אֲנִי יְהוָה בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת, נָטַעְתִּי הַנְּשַׁמָּה: אֲנִי יְהוָה, דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי.

מתוך יחזקאל לו

חזרה למעלה


 
הסיפור המדהים של יונתן פרי

שמעתי על יונתן פרי לראשונה באמצעות מייל שהגיע לקהילה שלנו. היה כתוב בו בערך כך: "שלום, שמי יונתן. אני חדש. אני עוד לא יודע איך להמשיך הלאה. יכול להיות שלעולם לא אוכל לספר למשפחתי שאני מאמין בישוע. איך אני יכול להתקדם מכאן? אשמח לקבל שיחה מכם".

התקשרתי אליו למחרת, והוא סיפר לי את סיפורו המדהים.

—מנהיג הקהילה גיל אפריאט

0318 - Yonatan - closeup

 
ההתחלה

גדלתי במשפחה יהודית חרדית בדרום הארץ, התחנכתי בישיבה והייתי בקיא בדת. זמן קצר אחרי שסיימתי את שירותי הצבאי, נפטר אבי בגלל רשלנות רפואית. רב מהאזור הגיע ללוויה וציפיתי שהוא ידבר על אבי – איש טוב וצדיק – וינחם אותנו בסיפורים על חייו. אבל הוא לא עשה זאת.

הייתי קרוב מאוד אל אבי, ולכן הייתי המום כשבמקום לנחם אותנו, התחיל הרב למכור כל מיני קמעות וקידם כל מיני עסקאות מסחריות אחרות בשבילנו כדי שנקיים שנת שבתון (ויקרא כה 4). האמנתי בתנ"ך, אבל התזמון היה מזעזע. הרגשתי שבור ונבגד. החלטתי שאם זאת הדת, אני פונה עורף לאלוהים ולדת.

במשך כמה שנים ניהלתי חיים של חילוני, אבל הרגשתי ריק והתחלתי לחפש את אלוהים שוב. עברתי לירושלים. יום אחד, בזמן שעמדתי לעלות על אוטובוס, ראיתי שתי נשים מחלקות עלונים. לקחתי אחד ועליו היה כתוב: "תפילת האדון". שאלתי את עצמי מי זה האדון הזה, אבל החלטתי להתפלל את התפילה הזאת באוטובוס, והגוף שלי התחיל לרעוד. הלב שלי הלם והזעתי, אפילו רציתי לבכות. חשבתי לעצמי: מה קורה לי?

הגעתי הביתה והתחלתי לחפש באינטרנט ומצאתי את האתר igod, אתר משיחי. כשהבנתי סוף סוף שהאדון ישוע הוא "ישו", נבהלתי. התקשרתי למוטי ועקנין, היהודי המשיחי המדבר באתר, אבל לא הייתי מסוגל לקבל את מה שאמר על ישוע. למה שיהודי ירצה לבגוד באלוהי הכתובים ובעמו ולהפוך לנוצרי? ידעתי שאיננו רוצה להתנצר ודחיתי את האפשרות הזאת על הסף.

הטראומה

אחר כך פרצה מלחמה בעזה ונקראתי ליחידת המילואים שלי. היחידה שלנו הייתי מוצבת בבניין בחזית. המלחמה השתוללה ונלחמנו על חיינו. יום אחד, כשהגיע תורי לשמירה, הבחנתי שהשרוך שלי נפתח. התכופפתי לקשור אותו, וכדור עבר דרך השיער שלי בשריקה. רעדתי כולי, אבל הרגשתי בבירור שכוח עליון פועל כדי לשמור על חיי.

חזרתי לבניין שהתמקמנו בו וקיבלתי ארבע שעות לישון לפני המשמרת הבאה. ישנתי שינה טרופה וחלמתי שאני רואה איש בגלימה לבנה. לא ראיתי את פניו כי הן היו מלאות אור, והרגשתי שאינני יכול לפקוח את עיניי לגמרי, אבל הוא הושיט את ידו לעברי ואמר: "בני, חטאיך נסלחו לך. קום ולך מכאן". לא הבנתי מה זה אומר והתעוררתי. סביבנו הייתה מהומה מוחלטת ושכחתי מהחלום, אבל הייתה לי הרגשה ברורה שמשהו איננו כשורה. הייתה לי תחושה מבשרת רעות שעלינו לצאת מהבניין מיד. הערתי את כל החיילים שלי ואמרתי להם שאנחנו חייבים לצאת. הם מחו בקול ואמרו שהם זקוקים לשינה, אבל התעקשתי. התקשרתי לפיקוד ודרשתי שישלחו לנו שני רכבים להוציא אותנו משם. הרכבים הגיעו ונכנסנו אליהם. כעבור שש דקות ראינו מרחוק את הבניין שלנו עולה בלהבות כי החמאס שיגרו עליו אר.פי.ג'י. אחר כך חזרנו וראינו שהמרגמות חדרו דרך חלון החדר שבו ישנו.

בגלל הלחץ הקיצוני, הצבא העביר את היחידה שלנו משטח הלחימה, אבל לא הצלחתי לישון מלבד תנומות חטופות. בלילות זינקתי מהמיטה שלי בזעקות של סיוטים, אבל כשהתעוררתי, לא הייתי מודע למה שקרה.

נשלחתי למעבדת שינה ועברתי תהליכים רבים וטיפולים. דבר לא עזר. ישנתי רק שלוש או ארבע שעות בלילה. פסיכיאטרים אמרו לי שהמוח שלי בטראומה קשה ויידרש זמן רב אם בכלל, עד שאשוב לאיתני. אפילו אימי פחדה מההתפרצויות חסרות הרסן שלי.

אמרתי לרופאים שאני רוצה להתחתן ולהקים משפחה, והם אמרו לי שזה כנראה בלתי אפשרי. אחרי כמה חודשים, התחלתי לחשוב על קפיצה מבניין גבוה. ביליתי יותר משנה בבית חולים צבאי. הרופאים עשו מאמצים רבים להשיב אותי לחיים נורמליים, אבל סבלתי מתסמונת דחק פוסט טראומטית (PTSD), מצב קשה מאוד. מעבר לזה, גויסתי למלחמה כחייל מילואים ולא הייתי בכושר כמו חיילים בסדיר, ובכל זאת, נשאתי חמישים קילוגרמים על גבי במהלך הפעילות וסבלתי מהידרדרות קשה בשרירי הגב והרגליים שלי. הייתי בטיפול עשרים וארבע שעות ביממה במשך יותר משנה.

0318 - Yonatan - pre - immersion
יונתן פרי מתכונן ללכת אחרי משיחו, ישוע, באמצעות טבילה עם אחד הזקנים ועם גיל אפריאט (מימין) מקהילת "תפארת ישוע".

 
השינוי

אחר כך התחלתי להיזכר בחלום שלי – האיש בלבן שהושיט את ידו ואמר: "בני, נסלחו לך חטאיך". התחלתי לשאול, מה זה אומר? היה לי זמן רב במהלך האשפוז ולכן הלכתי לאינטרנט וחיפשתי את המשפט הזה. לתדהמתי המוחלטת, בכל מקום שבו חיפשתי, מצאתי אתרים על ישוע המשיח, והנה, שוב נתקלתי במוטי ועקנין!

התחלתי לחפש באינטרנט במשך שבוע בניסיון להבין. חיפשתי שאלות כמו "האם נושעת" ושאלתי את עצמי, ממה? אחר כך הבנתי שהם טענו שישוע הוא המושיע.

המשכתי לחפש באינטרנט. החלטתי שאני רוצה ברית חדשה בעברית כדי שאוכל לקרוא בעצמי על הישוע הזה (לא ידעתי אז שאפשר למצוא את הברית החדשה באינטרנט). כל חייל מקבל תנ"ך כשהוא מתגייס, ואמרתי לנציג שלי שאני רוצה ברית חדשה. הוא אמר לי: "אין לנו ברית חדשה". אבל אמרתי לו שישיג לי אחת.

הוא לא רצה להרגיז אותי בגלל מצב הפוסט-טראומה שלי, והחיילים הלכו לחפש כנסייה כדי להביא לי ברית חדשה. בכנסייה אמרו להם שש להם ברית חדשה רק באנגלית. החיילים לקחו אותה והביאו לי אותה.

היה לי קשה עם האנגלית וכל הזמן פניתי לגוגל כדי לתרגם מילים שלא הבנתי. ראיתי את הקשר בין הברית החדשה לתנ"ך. קראתי על הנבואות המשיחיות בתנ"ך ונדהמתי לראות כמה הן מצביעות על ישוע, וסוף סוף הבנתי שהאדון עצמו נגלה אליי בחלום והושיע אותי!

שכבתי לישון וישנתי ארבעים ושמונה שעות! המטפל שלי בדק כל הזמן כדי לראות אם אני חי ולבדוק את סימני החיים שלי. הכול נראה תקין. כשהתעוררתי, יצרתי קשר עם הפסיכיאטר והוא התקשר אליי מיד. סיפרתי לו מה קרה, והוא אמר לי: "לא יכול להיות! אני רוצה שתישן במעבדה פה ואחבר אותך לכל החיישנים והצינורות כדי לדאוג לך לנוזלים".

ישנתי במשך שלושה ימים.

הפסיכיאטר לא היה מסוגל לקבל את זה. הוא שאל אם נטלתי סמים. "כלום", עניתי. "אני רוצה שתעשה את זה שוב, עם מכונה אחרת", אמר לי. ישנתי עוד כמה שעות והוא השגיח עליי. לא היה שום תיעוד שהראה שאני סובל מסיוטים, פלשבקים או לחץ בזמן השינה.

אמרתי לו שישוע ריפא אותי. הוא שלח אותי למרפאה אחרת לבדיקות. התוצאות הראו שהמוח שלי החלים בתשעים ושמונה אחוזים. הרופאים לא הפסיקו להגיד: "איך זה יכול להיות? זה לא יכול להיות! מה קרה לך?"

אמרתי להם: "זוכרים שביקשתי ברית חדשה? חלמתי על ישוע המשיח, והוא ריפא אותי!". הרופא ענה: "ישוע הוא איש צדיק באמת!" אחר כך רצתי לחדר צדדי כדי להיות לבד, והודיתי לישוע על שריפא אותי, וזעקתי: "אני שלך! עשה איתי מה שאתה רוצה!" ארבעה חודשים אחרי שישוע נגע בגופי, שוחררתי מבית החולים.

0318 - Yonatan - closeup

 
השינוי בחיים

מנהיג הקהילה גיל אפריאט ממשיך:

בשלב הזה הוא שלח לנו את המייל.

שוחחנו בטלפון והזמנתי אותו להיפגש איתי במשרדים שלנו בקהילה. בילינו כמה שעות יחד ושוחחנו וקראנו בכתבי הקודש. היה נפלא לראות כמה הוא מתרגש להבין עוד ועוד על האמונה. הוא לא הפסיק להגיד שוב ושוב: "זאת האמת, איך אנשים לא רואים את זה!"

יונתן התחיל ללכת לקהילה קרוב לביתו, שם ליוו אותו וטיפחו את אמונתו. הוא שמר על קשר ובא מפעם לפעם ל"תפארת ישוע" והשתתף באספות התפילה שלנו, בשיעורי הכתובים ובקורס "אלפא". עם הזמן החליט יונתן להצטרף ל"תפארת ישוע" והיום הוא חבר בקהילה.

שוחחנו על טבילה כעל התוודות באמונה, מחויבות ללכת אחרי ישוע וסמל למות האדם הישן והלידה החדשה מרוח אלוהים – בריאה חדשה במשיח. כעבור כמה חודשים הוא אמר לי שהוא מוכן להיטבל, ויחד עם האחים והאחיות מהקהילה, בילינו כמה שעות על חוף. שמענו את יונתן מספר את הסיפור הנפלא על אמונתו, הטבלנו אותו בים והתפללנו שיקבל את רוח הקודש. יונתן סיפר שהוא חש בחום גדול ממלא את גופו והוא התמלא שמחה. הוא כבר סיפר למשפחתו על האמונה בישוע, והוא מספר עליה באומץ הולך וגובר לידידיו ולחבריו בעבודה.

ברור שיונתן זכה לאותו חסד שישוע שפך על בני האדם האבודים בזמן שהתהלך עלי אדמות: וְהִנֵּה הֵבִיאוּ אֵלָיו אִישׁ מְשֻּׁתָּק שׁוֹכֵב עַל אֲלוּנְקָה. כְּשֶׁרָאָה יֵשׁוּעַ אֶת אֱמוּנָתָם אָמַר אֶל הַמְשֻׁתָּק: "הִתְחַזֵּק, בְּנִי, נִסְלְחוּ לְךָ חֲטָאֶיךָ" (מתי ט 2). יונתן פרי נרפא והיום הוא עדות מלאת חיים על האלוהים המחולל ניסים שאותו אנחנו עובדים. הוא עובד בבית חולים כמנהל מרכז לתשתיות רפואיות.

גיל אפריאט הוא מנהיג קהילת "תפארת ישוע" בתל אביב

חזרה למעלה


 
קהילת תפארת ישוע
אנחנו גדלים!

מאת תמר אפריאט

0318 - Tiferet - Yeshua
הקהילות בארץ ממשיכות להיות המקום שבו אפשר להכשיר תלמידים, ליהנות מקשר זה עם זה ולהכריז את הבשורה.
הקהילות הן המקום שבו המאמינים נאספים כדי להתחזק, להתעודד, לשמוע על אתגרים נוספים, ללמוד ולעבוד את אלוהים יחד.
הן גם מקום של מקלט והתרעננות לאנשים שבמהלך שבוע העבודה, אינם פוגשים מאמינים אחרים.

יהדות מלאה ברוח הקודש

האסיפה העיקרית ב"תפארת ישוע" מתקיימת בימי שישי בערב והיא מלאה ברוח הקודש ובה בעת גם מסורתית, שילוב נדיר! קהילות רבות המבקשות לשמור על המסורת היהודית נוטות לשמרנות, אבל ב"תפארת ישוע" אנחנו רוצים לתת מקום להתגלות המתנות של רוח הקודש ולביטוי הזהות היהודית והמסורת שלנו.

הכרזת הבשורה

ב"תפארת ישוע" המאמינים גדלים והופכים לבוגרים ומסורים (יש מאמינים רבים בארץ שאינם מחויבים לקהילה מקומית(. יש בהם רצון לשרת, להכריז את הבשורה ולשרת את העניים. החברים ב"תפארת ישוע" אוהבים להכריז את הבשורה. בנוסף לשליחת צוותים לרחובות פעם בחודש כדי להכריז את הבשורה, בכל שבוע מתארגנות קבוצות באופן ספונטני כדי לצאת לרחובות ולהכריז את הבשורה בתל אביב.

אכפתיות כלפי העניים והנזקקים

הכרזת הבשורה תמיד מעוררת את הצורך לשרת את העניים, כי מי שיוצא לרחובות רואה את הסבל פנים אל פנים. לפני כשנתיים, התחילו כמה צעירים מ"תפארת ישוע" בהשראת מסר של טוד וייט, לצאת לרחובות ולהתפלל לריפוי. הצעד הזה מהר מאוד פתח את ליבם של אנשים לעזור לעניים. פעמיים בשבוע יוצאים חברי הקהילה לאזורים העניים שבעניים בדרום תל אביב, שם יש עובדים לא חוקיים רבים מאפריקה, מכורים לסמים ונשים המשועבדות לתעשיית המין. אנחנו מאמינים שהכרזת הבשורה לעניים נוגעת בליבו של ישוע בעוצמה רבה והיא חלק חשוב מכל קהילה שהיא.

יד אמן – מוזיקה

קהילת "תפארת ישוע" גם מארגנת קונצרטים חודשיים של נגנים וזמרים משיחיים בסביבה חמה, מודרנית ומאירת פנים. אירועי "יד אמן" מספקים לאמנים המשיחיים הזדמנות להופיע ולהיחשף. הם מתקיימים באווירה של בית קפה תל אביבי, ומאמינים צעירים מגיעים אליהם כבילוי. אנשים רבים שאינם משיחיים, באים להאזין למוזיקה וזוכים ליהנות מהאהבה והאור של האדון באווירה רגועה ונעימה.

שיעורים בכתובים, אספות צעירים וקבלת שבת

האספה העיקרית שלנו מתקיימת בימי שישי, אבל האספות נמשכות לאורך השבוע. חברי קהילת "תפארת ישוע" נפגשים במהלך השבוע לתפילה, לקשר עם מאמינים וללימוד מעמיק באסיפות תפילה שבועיות, בשיעור בכתובים או בקבלת שבת. דוד וויקטוריה טרובק המנהיגים את השיעורים בכתובים, את קבלת שבת ואת אסיפות הצעירים, מספקים אפשרות לקשר אמיתי (רווקים וצעירים רבים מרגישים מבודדים), לפתיחות וקשרים רחבים יותר – צעירים רבים שאינם מחוברים לשום קהילה, משתתפים באסיפות הצעירים ב"תפארת ישוע".

"נשים ללא חומות" ו"בית הספר לחיים"

"תפארת ישוע" זכתה לפעילות של אדריאנה רוזנצוויג, מורה מוכשרת המדריכה פעילות נמרצת בקרב הנשים והכשרת תלמידות למשיח. במסגרת הפעילות "נשים ללא חומות", מתקיימים ב"תפארת ישוע" מפגשים בכל שבועיים. יותר מחמישים נשים מכל רחבי הארץ מגיעות לאסיפה ברוכה זאת כדי לבלות בצוותא, להלל את אלוהים וללמוד לעומק. חייהן של נשים רבות הושפעו עמוקות בזכות ההלל המשוח, הלימוד והפעילות הנבואית שהן נהנות מהם ב"נשים ללא גבולות". בנוסף לזה, אדריאנה, שיש לה ניסיון עשיר בלימוד ובהנהגה, מנחה ב"תפארת ישוע" קורסים להכשרת תלמידים, הנקראים "בית הספר לחיים". יש לנו עדויות מיד ראשונה של מאמינים המספרים שההוראה המעמיקה והמבוססת על הכתובים שלה זכו בקורסים האלה, עזרה להם להתמודד עם בעיות שאיתן הם התמודדו במשך שנים רבות.

התרחבות וצמיחה

אנחנו מחויבים לספק מקום שבו יוכלו להתאסף מאמינים ישראלים ואנשים המחפשים את האמת, כדי להתעודד ולהתחזק, ורואים שהיום שעליו דיבר שאול השליח בעברים י הולך ומתקרב! אנחנו נמצאים בתקופה של חסד שבה יש פתיחות רבה לישוע, ממש כשם שכתוב ביוחנן ד 35: הֲלֹא אַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁעוֹד אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים וְהַקָּצִיר בָּא. הִנֵּה, אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, שְׂאוּ עֵינֵיכֶם וּרְאוּ אֶת הַשָֹדוֹת, כִּי לְבָנִים הֵם וּבְשֵׁלִים לַקָּצִיר. הקהילה שלנו היא המקום שאליו באים אנשים המבקשים תשובות. בתפארת ישוע, אנחנו ממשיכים לראות פנים חדשות בכל שבוע, ורואים מיד ראשונה שהאדון מעורר את לבבות עמו עם רעב ללא תקדים ופתיחות לבשורה!

חזרה למעלה