Login to get started!
Username
Password
Forgot password?
Remember me
Not a member yet?  Sign up now!
Sign Up or log in
Username (3 to 12 characters, numbers & letters only)
Email
Privacy Policy
Login   |   Sign up

                       ירחון מעוז               הכל מ-1976              נוסד על ידי ארי ושירה סורקו-רם 

ש  פברואר 2011:   לחם העוני  |  חברי כנופיות, מסוממים וקורבנות התעללות לשעבר, הם אלה שהובילו אותנו לרגלי ישוע...החזון כס-המשפט של אלוהיםש

מאנגלית: עוזי לוטן – תרגום, פרומה נייט - עריכה

לחם העוני ה

  פברואר 2011                                                                                                 שבט – אדר א' התשע"א  

0211-Top Cut


זאב פורת, שגדל כחרדי, מבשר את בשורת ישוע לחרדים: זוהי התשוקה הגדולה בחייו….ש

מאת: זאב פורת

בירחון "מעוז" הקודם פרסמנו את עדותו של זאב פורת, שגדל במשפחה חרדית. במקרה לגמרי, זאב נכנס לאחד מחדרי הצ'אט באינטרנט, ושם הוא פגש את טוֹד, בחור אמריקאי מאמין מקליפורניה. במשך ארבע שנים ארוכות טוד טרח לבאר לזאב את מהות המשיח כפי שהיא משתקפת בתנ"ך. במקביל לפגישות עם טוד בצ'אט, זאב ערך מחקר משלו, ובחיפושו אחר האמת נפגש במשך שנתיים עם 32 רבנים. בקשתו מן הרבנים הייתה אחת: שיסבירו ויבארו עבורו את משמעות הכתובים המשיחיים בתנ"ך. כשאלה נכשלו במתן תשובה הגיונית לשאלתו – זאב שוכנע לבסוף בכך שישוע הוא אכן משיח ישראל האמיתי. לאחר חוויה על-טבעית שפקדה אותו – זאב מסר את חייו לחלוטין לאלוהי-ישראל ולבנו, ישוע (ראה חלק א' במאמר "האמת מהי? החיפוש אחר מהות האמת...", בירחון מעוז, ינואר 2011).ש

לאחר אותה חוויה לילית, בה שמעתי את קול אלוהים לראשונה – בערתי כאש! כל מה שרציתי לעשות היה רק לספר על כך לכולם. הרמתי טלפון, וסיפרתי לאימי. תגובתה הייתה מיוסרת ומהולה בחמת זעם:ש

"אביך המנוח מתהפך בקברו בגלל מעשיך! אתה מחלל את שם משפחתך. הרי אתה אמור להיות רב בישראל. הרי היית אמור להמשיך את המסורת המשפחתית. איך אתה יכול לעשות לנו את זה?".ש

ניסיתי לומר לה, "אבל אימא, הכול כתוב בתנ"ך. הרשי לי לשבת איתך, ואראה לך בדיוק במה דברים אמורים. הביאי את התנ"ך שלך, ואני אראה לך שישוע הוא המשיח. זה הוא, שנולד בבית-לחם וגדל בנצרת. הוא הוא משיח ישראל!". ש

תשובתה הייתה: "לך, לך, תהיה מיסיונר! אבל שלא תעז לדבר איתי על הדברים האלה!". לאחר מכן היא התמתנה מעט ואמרה: "נו טוב, אני מוכנה לדבר איתך, אבל רק בנוכחות רב". היא לקחה אותי להיפגש עם הרב שטיגלץ בנתניה, שהיה מוכר בכינויו "מפר תִכְנוּת", דהיינו – זה שמנסה לסייע להורים כיצד להסביר את האמת לילדיהם "שנפלו בפח המיסיון", שמוחם נשטף, והחלו מאמינים בישוע, בניגוד לנאמר בתנ"ך ובניגוד למהות היהדות. ש

הרב החל להסביר לי שישוע עצמו לא ממש בטח באלוהים. והראיה, לפי כבוד הרב? ישוע הרי זעק בהיותו על הצלב " אֵלִי, אֵלִי, לָמָה עֲזַבְתָּנִי?" (ראה מתי כ"ז 46, מבוסס על תהל' כ"ב 2). הסברתי לכבוד הרב שהסיבה לכך שישוע התפלל כך לא הייתה חלילה משום שישוע לא בטח באלוהים, אלא משום שבהיותו שֶֹה האלוהים, הוא נשא על עצמו את חטאי העולם כולו, ולכן אלוהים, שהוא אל קדוש, צדיק וטהור, לא יכול היה להביט על ישוע בהיותו על הצלב, כשהוא מחולל מפשעי העולם. ש

"חוץ מזה", המשכתי ואמרתי, "ישוע בעצם ציטט את דבריו של דויד המלך במזמור כ"ב". נראה היה לי שהרב הופתע לחלוטין מתשובתי, ואינני בטוח אם הוא בכלל ידע שהתפילה לקוחה מ"תהילים". ש

על כל פנים, הרב פנה אז לאימי, ואמר לה: "שטפו לו את המוח; הוא גמור. אני לא יכול לעזור לו יותר".
במשך שנתיים היא לא דברה איתי. אבל אתם יודעים... לב של אימא. לבסוף היא אמרה שהיא מוכנה להתראות איתי, בתנאי שלא אדבר איתה אודות הכתובים. יש לי גם אחות, שבעלה הוא רב. הייתה לי הזדמנות אחת בלבד לשבת ולחלוק איתה את אמונתי. לאחר מכן היא ובעלה פנו לבד"ץ, והוציאו נגדי צו הרחקה, האוסר עלי להתקרב למרחק של פחות מ-100 מטר משבעת ילדיהם. ש

0211 - Zev family photo

זאב כילד, על בירכיה של הדודה חנה. בראש השולחן יושב הסב, ומימינו הסבתא, ובני משפחה נוספים. בבית פורת ישנן
תמונות רבות נוספות, כגון תמונות בר-המצווה של זאב, אך אימו מונעת ממנו כל גישה אליהן.ש

הרבנים-דיינים דרשו שאבוא לטעון בפניהם, בבית הדין הרבני. השבתי להם בכתב שאינני מתכוון להופיע בפניהם, מן הסיבה שאינני נמצא תחת מרותם, ואינני סר לה. יחד עם זאת, כל העניין מסב לי עצב רב; והיום, אם תשאלו אודותיי את אחותי, היא לא תאמר לכם שאני מאמין בישוע, אלא שמתתי. אחותי ובעלה מקפידים לחדש את צו ההרחקה נגדי בכל חצי שנה. ש

אני ממשיך להתפלל לישועתם.ש

יש לי דודה – אחותו של אבי המנוח. הדודה הזו מתגוררת בלוס-אנג'לס, בארה"ב, במשך 6 חודשים בשנה, ובישראל בחצי השנה הנותרת. כשגרנו בקליפורניה, הייתי מאוד קרוב אליה. הדודה באה לבקר אותי. היא מצידה ניסתה לעודד אותי, בכך שאמרה: "המשפחה לא הייתה צריכה לדחות אותך, כי אתה בעצם חולה, וזאת לא אשמתך. הינה, קח לך את הכסף הזה, ולך לראות פסיכיאטר". כשאמרתי לה בנימוס "לא, תודה", היא פשוט קמה ועזבה לבלי שוב.

סבי האהוב מותיר לי ירושה

חשתי שעלי לספר על האמונה גם לסבי, אותו אהבתי מעל למה שאתם יכולים לשער. באותה עת הוא כבר היה חולה ודי שברירי. אך כשסיפרתי לו שישוע הוא משיח ישראל, הוא קם לפתע על רגליו, פתח את הוויטרינה שמאחוריו, והחל צועק בכל הכוח: "גוי! בוגד! צא מכאן!". הוא החל משליך עלי צלחות, ואחת מהן פגעה לי בראש. עזבתי את המקום עם חולצה קרועה וראש מדמם.ש

נאלצתי לפנות מיד לבית-חולים, שם תפרו לי את החתך. עד היום נותרה לי מכך צלקת על המצח. אבל אתם יודעים מה? הכאב הפיזי של הפצע היה כאין וכאפס מול הכאב שחשתי עקב הדחייה הנוראה מצד סבא. הוא הרי היה לי כאב מאז התייתמתי בגיל צעיר מאבי.ש

0211 - Zev with grandfather
 זאב עומד מאחורי סבו, ר' פינחס פורת, הדודה חנה (שהציעה לשלם עבור טיפול פסיכיאטרי, לאחר שזאב קיבל את ישוע), ומאחורי סבתא פורת… התמונה צולמה לאחר שזאב כבר השתחרר מן השירות בצה"ל, ולאחר שחזר בשאלה.ש

זה היה המפגש האחרון בינינו, ומאז לא ראיתי אותו יותר. מספר פעמים ניסיתי להתקשר אליו, אבל הוא תמיד אמר: "התכחש לישוע, או שאל תתקשר הנה יותר".ש

סבי נפטר. כשהלכתי להלוויה שלו, מצאתי שם שני שומרים בהיכון – דבר בהחלט יוצא דופן בהלוויות. כשניגשתי לחלקת פּוֹנוֹוִיץ', החלקה בה הוא נקבר, נגשו אלי שני הענקים הללו, ואמרו לי שאינני מורשה להשתתף בהלוויה. "אבל זו ההלוויה של סבא שלי", התקוממתי. תשובתם הייתה אחת: "אתה לא נכנס הנה. המשפחה אומרת שאתה לא שייך אליהם יותר, שאתה בגדת במשפחה שלך, ושתקעת סכין בגב בני עמך".ש

לא רציתי לעזוב, אבל שני הבריונים הגדולים האלה פשוט הרימו אותי, ונשאו אותי בידיים אל מחוץ לבית העלמין. היה לי מאוד קשה להיזרק ככה מהלווייתו של הסבא האהוב שלי.ש

זמן לא רב לאחר מכן התקשר אלי עורך דינו של סבי, והזמין אותי לסור למשרדו. מאחר והייתי הבן הבכור במשפחה, סבי הותיר לי את אותו חלק בירושה שהיה מיועד בעצם לאבי המנוח.ש

נכנסתי למשרד בבני-ברק. עוה"ד אמר לי: "סבך הוריש לך ארבעה מיליון שקל (כמיליון דולר באותם ימים), קרקע, וחלק מביתו. אך יש כאן תנאי אחד: תצטרך לחתום לי שאתה חוזר בך מאמונתך בישוע".ש

אמרתי לו "אני לא עושה את זה". העורך דין הביט בי ואמר: "אין כאן אף אחד; פשוט תחתום על המסמך, קח לך את ארבעת המיליונים, ואח"כ עשה מה שאתה רוצה". פניתי אליו ועניתי: "אבל אלוהים כאן, והוא רואה". הוא אמר: "אם לא תחתום על המסמך, הכסף יועבר למשפחה שלך". עניתי לו: "אם זהו רצון אלוהים – אז שיהיה כך, רק תגיד להם שישוע הוא זה שנתן להם את הכסף". ואז עזבתי.ש

הוויתור על הכסף לא הכאיב לי אפילו חצי ממה שהכאיב לי אבדן הסבא. אבי נפטר כשהייתי בן 16. אני מתפלל לישועת עם-ישראל, אך במיוחד לישועת יתר בני משפחתי.ש

כן – אני מוכן לחזור ולעשות את הכול שוב מחדש – משום שזה כאין וכאפס בהשוואה למה שישוע עשה עבורי!ש

0211 - Zev at a cemetery

זאב עומד ליד המצבה של סבא פורת

הבוס קרא לי

במשך ארבע-עשרה שנה עבדתי בחברה לייצור מוצרי חבישה בשם גרנוּפלקס. ניהלתי שם צוות של 37 עובדים. לאחר שעות העבודה נהגתי לחלוק את האמונה בישוע עם כל מי שרק יכולתי. לין ואני גרנו אז בתל-אביב, אך המשרד היה בהרצליה.ש

לאחר קרוב לשנתיים של אמונה בישוע, קיבלתי יום אחד צלצול מהמנכ"ל, שביקש ממני לבוא ולהיכנס למשרדו. בכל ארבע-עשרה השנים לא הייתי אצלו אפילו פעם אחת, והאמת היא, שגם אף פעם לא פגשתי בו ולא ראיתי אותו. כל מה שראיתי ממנו היו חתימות-ידו על מסמכים ודוא"ל. כשנכנסתי למשרדו, גיליתי שהבוס בעצם חובש כיפה סרוגה...ש

הוא אמר: "זאב, שב בבקשה. אני שומע עליך כל מיני דברים". "איזה מין דברים?" שאלתי.ש

ש"אתה מדבר על ישו. מוטב לך שתפסיק עם זה, לפני שתהפוך את כל המקום הזה לכת!".ש

עניתי לו: "קודם כל, מר חמו, אם עשיתי משהו שמסכן את משרתי כאן, בבקשה, תגיד לי. אינני נוהג לדבר על ישוע בזמן העבודה, אלא רק אחרי שעות העבודה".ש

תגובתו הייתה: "אני לא רוצה שתמשיך עם זה". עניתי: "טוב, משה או דויד מדברים כאן על כדורסל אחרי העבודה, ולהם מותר, אז מה בדיוק ההבדל?".ש

ואז הוא ענה: "אתה שוטף לאנשים את המוח. אני לא מאשר את זה. הכנס אלי מחר בבוקר".ש

וכעת ממש חששתי. המאמינים היחידים שהכרנו היו קבוצה קטנה בצפון הארץ. לא ביקרנו באופן קבוע באיזושהי קהילה, כי הקהילות שהכרתי היו כולן מן הזרם הכריזמטי, וטוד, הבחור שבמשך ארבע שנים הדריך אותי בכתובים באינטרנט, הזהיר אותי מפני הזרם הזה.ש

למחרת בבוקר ניגשתי שוב, כמוסכם, למשרדו של הבוס, רפי חמו, והתיישבתי. הוא הביט בי ושאל: "אז מה יהיה?". שאלתי: "האם אתה מבקש ממני להתכחש לישוע?". "כן", הוא ענה, "זה בדיוק מה שאני מבקש". עניתי לו שלעולם לא אתכחש לישוע. "אז תסתלק מכאן עכשיו". וכך, במחי דקותיים, הוא שם קץ לארבע-עשרה וחצי שנות עבודה מסורות. הוא אמר: "חזור למשרדך, פנה את השולחן, והחזר את המכונית. אתה עוזב עכשיו, בלי פיצויים ובלי משכורת. זהו זה".ש

שבתי למשרדי. הגעתי לאמונה בישוע רק לפני פחות משנתיים, ומלבד זה שאשתי היא גם כן מאמינה, חשתי באותם רגעים די בודד במערכה. סיפרתי לחברי בעבודה מה קרה. הם גם נדהמו וגם התעצבו. הם אמרו לי: "הוא לא יכול לעשות לך את זה! זה לא חוקי. הוא לא יכול לפטר אותך בלי לשם פיצויים! זה אסור". ידעתי, כמובן, שהם צודקים.ש

עזבתי שם בבכי, ועדיין בכיתי כשהגעתי הביתה, ללין. וכשלא ידעתי בעצם מה לעשות, פשוט התפללתי במשך יומיים. ואז האדון הנחה אותי לפסוק האומר: "לִי נָקָם וְשִׁלֵּם" (דבר' ל"ב 35). ידעתי מיד כי אלוהים אומר לי להניח לבוס שלי לנפשו. אלוהים ידאג לו ויטפל בו לפי ראות עיניו. התפללתי עבורו. התפללתי גם עבור ישועתו, והנחתי לכל העניין. לא הייתה לי משכורת, ולא דמי פיצויים לאחר ארבע-עשרה וחצי שנה.ש

הייתי חוזר ועושה את כל זאת שוב למען ישוע.ש

החיפוש אחר עבודה חדשה

ועכשיו הייתה לי בעיה חדשה, שונה. התחלתי לחפש עבודה בתחום שהכרתי – תחום הניהול. אך לא היה לי רזוּמֶה מתאים, ושום איש שימליץ עלי. חלק מן החברים שהיו לי לפני שהשפכתי למאמין התרחקו ממני, משום שהפסקתי ללכת איתם לבארים ולפאבים, לשתות. אחרים עשו זאת בגלל אמונתי בישוע.ש

הלכתי ממשרד למשרד והגשתי את תקציר קורות חיי. בתקציר כתבתי שבמשך ארבע-עשרה וחצי שנים עבדתי כמנהל בחברה, ופוטרתי עקב אמונתי בישוע. הוספתי וציינתי שאסכים לעבוד בחינם במשך כשבוע, כדי להוכיח את עצמי, ואם אינני מתאים – שלא יישכרו אותי למשרה, ושלא ישלמו לי.ש

האנשים היו אומרים לי: "לא מעניין אותנו במה אתה מאמין. נתקשר אליך". איש מעולם לא התקשר. וכך עברו להם אחד עשר חודש ללא עבודה. יום אחד קראתי את הפסוק "מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לַעֲבֹד, גַּם אַל יֹאכַל" (תסל"ב ג' 10). חשתי שהמסר של אלוהים עבורי היה "אם אינך מצליח למצוא את המשרה שאתה רוצה בה, אם אינך מוצא משרה בתחום הניהול – קח כל עבודה שהיא, משום שכל עבודה תהיה לך לברכה".ש

וכך מצאתי עבודה בה לאיש לא היה איכפת במה האמנתי: הייתי לשוטף כלים.ש

כשעבדתי עדיין כמנהל הייתה לי הכנסה טובה, וגם לין, כטבחית, השתכרה לא רע. קנינו דירה, ושילמנו משכנתא, וחיינו ברמה די גבוהה. אך עכשיו, לאחר 11 חודש ללא עבודה, ללא הכנסה וללא פיצויי פיטורין, חיסלנו את כל החסכונות שהיו לנו, ולא הצלחנו להמשיך ולהחזיק בדירה. ההכנסה ממשרתה של לין יחד עם הכנסתי כשוטף כלים לא הספיקו אפילו לתשלום שכר דירה של הדירה הקטנטונת ביותר בתל-אביב.ש

החיים על קו החוף

0211 - Zev shares at a cemetery
 זאב חולק דברים עם יהודי חרדי, אודות האמת הגלומה בתנ"ך

אז הלכתי וקניתי לנו איזו טרנטה, הכנסנו את מעט החפצים שנותרו לנו למכונית, ונסענו לשפת הים. הקמנו אוהל, ובדיוק כמו בימי שירותי הצבאי, כל אחד מאיתנו עשה 3 שעות שמירת-לילה, כשהשני ישן. זה לא היה בטוח, בגלל כל הפרוצות, המסוממים והשיכורים שהסתובבו שם.ש

  התקלחנו בלילות במים קרים על החוף, בברזיות.ש

  לילה אחד לין פנתה אלי ואמרה לי: "אנחנו הרי מאמינים בישוע, נכון? האם אין הכתובים אומרים שאלוהים ידאג לכל צרכינו? האם אין הכתובים אומרים שכמאמינים, אנחנו אנשים מבורכים?". ש

 חשבתי מעט על מה שהיא אמרה, ועניתי: "אני מאמין שאלוהים הכין ברכה שממתינה לנו, ושיש לו גם תוכנית עבורנו – גם היא ממתינה. לא אלוהים הוא זה שהביא אותנו לכאן, לחוף. אלוהים אינו מקור הרוע, אך הוא זה שמתיר למצב הקשה הזה להתרחש בחיינו. בבוא הזמן – אנחנו עוד נתברך".ש

מטיף על שפת הים

יום אחד חשתי שהאדון אומר לי: "מעולם לא הצבתי בפניך אתגר לבשר את הבשורה רק בבית-מלון או בדירת פנטהאוז. הרי הנחיתי אותך: 'הַכְרֵז אֶת הַדָּבָר, הַתְמֵד בְּעִתּוֹ וְשֶׁלֹּא בְּעִתּוֹ' (טימ"ב ד' 2)".ש

 וכך, אחרי המשמרות שלי כשוטף כלים, הייתי יורד לחוף ומבשר שם את בשורת ישוע. לילה אחד חלקתי את הדברים עם אדם דתי, ולפתע פתאום, ללא שום אזהרה מוקדמת, הוא חבט בי בעין. הוא היה אדם מבוגר, ואנשים שבאו והתגודדו סביבנו לשמע המהומה, חשבו שאני הכיתי אותו. מישהו הזעיק את המשטרה, והשוטרים כבלו אותי באזיקים, תוך שאני מנסה להסביר להם שאני הוא בעל הפנס בעין! הסברתי לשוטר שבסך הכל חלקתי עם האיש את הכתובים, ולפתע הוא הכה אותי. השוטר שאל אותו: "תגיד לי: אתה הכית את האיש הזה?" והוא ענה: "בוודאי! הוא גוי! תסלקו אותו מכאן! הוא בוגד!".ש

השוטרים פנו אלי ושאלו אותי היכן אני גר. "כאן, על החוף", עניתי. "טוב", הוא ענה, "מדוע שלא תבוא איתי לתחנה, ותגיש תלונה רשמית? הרי הוא הודה בכנות שהוא זה שהכה אותך. יש לך זכות מלאה לתבוע אותו, והרי ממילא אתה הומלס, אז אולי יצא לך מזה קצת כסף...".ש

פניתי לשוטר ואמרתי לו: "שאלוהים יברך אותו; הרי הוא לא ידע מה הוא עושה. אני לא מתכוון להגיש נגדו תלונה". השוטר רק הביט בי ואמר: "אתה משוגע!", ועזב.ש

וכך נותרתי לי שם, יהודי משיחי, מתגורר על החוף עם אשתי, עובד כשוטף כלים – ועכשיו נוסף לי גם פנס בעין – ועדיין מחפש עבודה נורמאלית...ש

ביקור הרבנים

מפעם לפעם נהגתי להתקשר לאימי, בעיקר בערבי שבת, לאחל לה שבת שלום. בהיותי בנה בכורה, היא העריכה מאוד את העובדה שאני מתקשר לאחל לה שבת מנוחה.ש

וכך, ערב שבת אחד התקשרתי, וכרגיל אמרתי "שבת שלום, אימא". היא שאלה: "איפה אתה? כבר כמה שבועות שלא התקשרת!". נאלצתי לספר לה את האמת, ואמרתי: "אימא, אנחנו חיים על החוף; כבר אין לנו יותר דירה".ש

ואז אימא אמרה לי: "מגיע לך! הרי אמרתי לך לא להאמין בישו הזה! זהו עונש מאלוהים! הזהרתי אותך, ועכשיו באמת איבדת הכל: איבדת את החברים שלך, איבדת את העבודה, את הבית, ממש את הכל!". עניתי לה: "אימא, אלוהים עוד יברך אותי; יש לו ברכה מוכנה עבורי". תגובתה של אימא: ש"משוגע שכמוך! האם זוהי ברכה?", והיא טרקה.ש

למחרת בבוקר, ישבנו לנו באוהל, כשבערך בשעה 11:00 הגיעה אלינו לאוהל קבוצה של כשבעה חרדים – מרביתם חברי ארגון "יד-לאחים", יחד עם שני נציגים מאחת המפלגות החרדיות, שאת פניהם הכרתי רק מן הטלוויזיה. ידעתי שאימי שלחה אותם, והייתי בטוח שהם באו לשבור לי את הרגליים.ש

הם ניגשו אלי ואמרו לי: "זאב, לא באנו הנה כדי לריב איתך, אלא כדי לשוחח איתך. הרי אתה יודע ששגית, זאב. אתה הרי אמור להיות רב בישראל. אנחנו סולחים לך. בוא איתנו, ואנחנו נחזיר אותך לישיבה, ונמצא לך מקום לגור". ואז הם העבירו לי לפני העיניים המחאה בסך 100,000 ₪. "קח את זה", הם אמרו, "קח, ובוא איתנו!".ש

באותו שלב כבר התגוררנו על החוף כמעט במשך שלושה חודשים לא קלים. פניתי אליהם ואמרתי להם: "תודה לכם, ושאלוהים יברך אתכם, אבל אני לעולם לא אתכחש לאדון ישוע!". הם כמובן ירקו עלי, הפנו לי גב, קיללו את המושיע ועזבו...ש

המבקר בגן-הקבר

למחרת עליתי על אוטובוס ונסעתי לירושלים, לבקר בגן-הקבר. ישבתי לי שם, מתפלל ובוכה, מתפלל ובוכה. בדרך כלל אני נושא איתי את ספר הבריתות בעברית, אך באותו יום היה איתי הספר באנגלית, ספר שטוד שלח לי מקליפורניה, מהדורה לימודית של ספר הבריתות. לא היה עליו שום סימן המצביע על זהותי כיהודי-משיחי. ישבתי לי בגן עם הספר האנגלי בידי, כשאוסטרלי אחד ניגש אלי, ולפתע שאל אותי: "האם אתה יהודי משיחי?".ש

ש"כן", השבתי לו.ש

והוא אמר: "רוח הקודש הנחה אותי לבוא, לשוחח איתך ולהתפלל איתך". הסברתי לו מדוע יש לי פנס בעין, וגם תיארתי בפניו את המצב הכללי שלנו. חלקתי איתו הכל, בפרוטרוט, ושנינו פרצנו בדמעות. הוא הביט בי, ואמר: "ישוע האדון עומד לברך אותך, כן, ישוע האדון עומד לברך אותך". החלפנו כתובות אי-מייל ומספרי טלפון. לחצתי את ידו, ונפרדנו.ש

היוצרות מתהפכים!ש

שלושה ימים אחר כך קיבלתי שיחת טלפון מחברת ביטוח אחת, והם סיפרו לי שמזה מספר ימים הם מחפשים אותי, ללא הצלחה. "יש לנו המחאה בשבילך על סך 35,000 ₪, סכום שסתם שוכב כאן כבר עשר שנים, והוא כולו שלך". לין ואני קיבלנו את הכסף כבר באותו יום, ותאמינו או לא – כבר באותו ערב הצלחנו למצוא דירה להשכרה!ש

למחרת קיבלנו שיחת טלפון נוספת, והפעם מהמשפחה שלין עבדה אצלם בעריכת סעודות המוניות ש(בנקטים). אבי המשפחה עזב לארה"ב, והוא השאיר ללין מענק בסך 12,000$. מדהים!ש

מאחר ובאותה עת עדיין לא היינו חברים בקהילה כלשהי, זרענו את המעשר שלנו לעמותת גן-הקבר בירושלים.ש

0211 - Zev shares 3
0211 - Zev shares 2
0211 - Zev shares 1
הלהט הגדול של זאב – לחלוק עם כל מי שמוכן להאזין!ש

ביום שלמחרת – עוד שיחת טלפון. הקול שמעבר לקו אמר: "מר פורת, היית אצלנו כשחיפשת עבודה". באמת הייתי אצלם, אחד עשר חודש קודם! "האם אתה עדיין מחפש?", שאל האיש. "כן, אני עדיין מחפש", עניתי. הצעת העבודה הייתה ממשרד הביטחון. זאת הייתה משרה טובה, בתחום שחיפשתי – בניהול. וכך, תוך ימים ספורים בלבד אלוהים העניק לנו כסף, מקום מגורים, ומישרה טובה – ברכה רדפה ברכה!ש

ואז לבסוף, כשבוע לאחר שהאיש התפלל איתי בגן-הקבר, קיבלנו צלצול טלפון ממישהו, שהזמין אותנו לבוא ולבקר בקהילה משיחית. במשך הזמן שהיינו באותה קהילה, קיבלתי לימוד מסודר, והמון  אהבה – וגם... כן... קיבלתי את מתנת רוח-הקודש!ש

ביקרנו במספר קהילות ברחבי הארץ, עד שלבסוף האדון הביא אותנו לקהילת תפארת-ישוע בתל-אביב, ועכשיו אנחנו חשים שבקהילה זו באמת מצאנו בית.ש

אני נקרא לחלוק אודות ישוע בכל מקום. אני אוהב בישור-חוצות, ואני מבלה ומשקיע זמן בבישור לידידיי. אני עורך ביקורים אצל ניצולי שואה, ומביא להם מזון. אני מלמד מאמינים חדשים שזה אך הגיעו לאמונה בישוע, ומביא אותם לקהילות – בכל מקום בו הם מתגוררים. אני מתפלל עבור אנשים בבתי-חולים, ולעיתים מזומנות אני גם נפגש עם הקנאים של ארגון "יד-לאחים" – אותם קנאים שכל עיסוקם בחיים הוא לקום כנגד המאמינים היהודיים בישוע.ש

אני גם לוקח חלק באחד מצוותי ההלל בקהילת "תפארת ישוע".ש

אך יותר מכל אלה – לין ואני מצאנו "מַרְגָּלִית אַחַת יִקְרַת עֶרֶךְ" (מתי י"ג 46) – מצאנו את מלכות האלוהים!ש

ww.salvationforisrael.org

     למעלה

חברי כנופיות, מסוממים וקורבנות התעללות לשעבר, הם אלה שהובילו אותנו לרגלי ישוע... ש

מאת: רון קנטור

0211 - Eddie James 1לא היה זה ערב רגיל של הלל והשתחוויה, ואדי ג'יימס איננו עוד איזה מדריך הלל. בימים בהם לחוזי ההקלטות יש קדימוּת על פני ההקלטות עצמן, וכאשר החלטות חשובות מתקבלות להן בחדרי מועצות מנהלים במקום בחדרי תפילה, הופיע לו פתאום אדי ג'יימס.ש

מה שהופך את אדי ג'יימס ליוצא דופן אינו רק העובדה שהוא מדריך-הלל מוכשר, אלא דווקא זווית הרועה שבאישיותו. כל חברי להקת ההלל שלו הם חברי-כנופיות, מסוממים וקורבנות התעללות – כולם, כמובן, לשעבר... אדי הביא עימו לקהילת "תפארת ישוע" בישראל חלק מתוך 50 הצעירים המתגוררים עימו בפֶּנְסִיקוֹלָה, שבמדינת פלורידה, ארה"ב. יחד עימנו, קהילת "תפארת ישוע", התברכו גם קהילות נוספות מאזור תל-אביב רבתי, כשאדי ולהקתו הדריכו אותנו בהשתחוויה במשך ערב שלם.ש

כבר מתחילת הערב נוכחות האלוהים הייתה ניכרת. הערב כולו היה שזור גם בעדויות בעלות עוצמה של חברי הצוות, שכולם כאחד עברו בחייהם דרך גיא-צלמוות חשוכה ונוראה. צעיר אחד סיפר כיצד פרש מחיי הכנופיה שלו משום שכל חבריו מתו, או שהיו כלואים, אך אז הוא התדרדר להתמכרות למורפיום. לאחר שבני משפחתו של הצעיר מצאו אותו גוסס בגלל מנת-יתר, אדי אסף אותו אליו, ועכשיו הבחור עומד ומעיד על תהילת אלוהים, קבל עם ועדה!ש

מה שגרם לערב כולו להיות מיוחד אף יותר, היה זה שאדי בילה כשעה כשהוא חולק עם, ומלמד את מדריכי ההלל וחברי הצוותים של קהילות אזור תל-אביב, עוד לפני תחילת ההשתחוויה בציבור. עקב גילו הצעיר יחסית של גוף המשיח בארץ, טוב לספוג מפעם לפעם מניסיונם וחכמתם של אחים ואחיות מבחוץ, בעיקר מאלה שהליכתם עם האדון מלוּוה במשיחה ובאמונה שיש בהן סממן של בגרות.ש

0211 - Eddie James 2

וכל שנותר לנו לעשות עכשיו הוא לעמוד ביחד בתפילה שבהסכמה, שלתל-אביב יצאו מוניטין של עיר-הלל והשתחוויה. הבה נתפלל שהמשיחה והלהט שאדי שיחרר כאן במשך אותו ערב, יגדלו ויצמחו גם בצוותי ההלל המקומיים שלנו, תוך כדי כך שאנחנו כולנו מתמידים בשאיפתנו לראות את שֵׁם ישוע מרומם מעל עירנו מחד, ואת מעוזי האויב ממוטטים מאידך. מי ייתן ובתל-אביב תהיה תחייה!ש

בלוגים נוספים של רון, בשפה האנגלית, ניתן למצוא בקישורית הבאה:ש  http://maozisraelblog.blogspot.com

למעלה

כס-המשפט של אלוהים ש

מאת: הוֹלִי מוּדִי

דבר העורך: לפני כאחת עשרה שנה פרסמנו את מראה החזון שלהלן, משום שהאמנו אז שהוא אמיתי ונובע היישר מלב אבינו שבשמים. החזון ניתן להולי מודי ב-28 בינואר 2000, והוא מתמקד בזירת התרחשות שכולנו ללא יוצא מן הכלל נחווה בקרוב, כולנו – מכל דת, גזע ולאום. לאחרונה קיבלנו בקשה מאחד מקוראינו, ובה הוא מציע שנדפיס את המאמר שנית. אנחנו מסכימים איתו. זוהי תחושת הנצח והייעוד, שמניעה אנשים כמו זאב פורת להחשיב הַכֹּל כְּהֶפְסֵד בתמורה לחיי נצח עם אלוהי ישראל ועם בנו, הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ (מבוסס על פיל' ג' 8).ש

כס הכבוד הלבן

ראיתי את אדוני ישוב על כס-כבוד לבן ורב-ממדים. טור ארוך ארוך של אנשים התקבץ לפניו. אני עצמי עמדתי בצד והתבוננתי בדברים. מה שבלבל אותי מעט הייתה העובדה שהאנשים הללו היו חסרי פנים: צורתם הייתה מחוקה וחלקה. בכל פעם שאדם ניגש אל האדון, האדון היה פותח ספר ומקריא ממנו את פרטי מעשיו של אותו איש.ש

0211 - Eddie James 2

כולם החלו לזעוק ולצרוח

כל דבר, כל פרט ופרט נרשם ותועד, והאדון הקריא כל ספר מתחילתו ועד סופו. כל אחד מבני האדם בטור המסויים הזה נשפט על ידי האדון, ואז הוא הורשע ונידון לגיהינום. בכל פעם שהאדון אמר למישהו שהוא מורשע ונידון לגיהינום, האדם החל לזעוק, לצווח, לבכות ולהתחנן בפני האדון שייתן לו הזדמנות נוספת. גם לאדון עצמו זלגו דמעות על לחייו לשמע התחינות, אך הוא רק הניד בראשו, תוך שהוא מסביר לאדם שכבר היו לו הזדמנויות מרובות מאוד בעבר לחזור בתשובה ולחיות חיי-אלוהות למענו. וכך זה נמשך לאורך זמן לא מבוטל.ש

לבסוף, האדון הביט אלי ושאל: "מדוע אינך עושה דבר?".ש

במבוכה רבה שאלתי: "מה אתה מצפה ממני לעשות, אדון?".ש

ש"התפללי!", הוא השיב.ש

ואז אמנם התחלתי להתפלל, אך לא בלהט ועם כוונה. לאחר שעבר זמן נוסף, האדון שוב פנה אלי, והפעם עם הבעת דאגה, ואמר: "הביטי באנשים הללו. הביטי בהם היטב". וכשעשיתי כפי שהוא ביקש, ההתמקדות שלי השתפרה, והתחלתי לזהות במעורפל את פני האנשים: הם היו מכרים שלי. התחלתי להתפלל עבורם עם מעט יותר להט וכוונה. לאחר זמן מה נוסף, האדון שוב פנה אלי, והפעם עם הבעה חמורה אף יותר: "הביטי שוב באנשים הללו". עשיתי כך, והפעם כבר זיהיתי חברים ממש, לא רק מכרים רחוקים כמו קודם.ש

התפללי חזק יותר ועם כוונת יתר!ש

"את חייבת להתפלל חזק יותר, עם יתר כוונה", הפציר בי האדון. התחלתי להתפלל מעט חזק יותר, ועם יתר כוונה. אבל הטור הארוך עדיין היה שם, לפני אדוני, והוא עדיין המשיך להקריא לכל אחד מהם את פרטי חייו מספר חייו האישי, ואז הוא המשיך להרשיע אותם.ש

האדון פנה אלי שוב, אך הפעם בכעס. הוא עדיין בכה עבור כל נשמה ונשמה שהוא נאלץ להרשיע. "האם את בכלל מבינה או תופסת מה באמת קורה כאן?" הוא שאל, "הביטי!". ואז ראיתי חור גדול נפער לפתע מאחורי טור האנשים. הבטתי לכיוון הבור הענק הזה. נראתה ממנו חשיכה נוראה. ואז שמעתי זעקות, צווחות, צעקות וגניחות נוראות שבאו מכיוון החור. "לכי לשם והביטי מקרוב", אדוני פקד עלי. לא רציתי. ממש פחדתי, אך חשתי כאילו איזושהי יד דחפה אותי בגב, ואילצה אותי להתקרב לשפת הבור. כשהגעתי בעל כורחי לשפת הבור, הבטתי פנימה. ואז, בפחד נורא ובבעתה עזה, נסוגותי לאחור! יכולתי ממש לראות את הנעשה למטה, בתוך הבור השחור הזה פנימה. הוא נראה כמנהרה ארוכה מאוד, במורד ארוך ומתמשך...ש

היו שם להבות אש

יכולתי לראות בקרקעית הבור את ציבור האנשים מתגלגל, הומה וסוער. הם היו שם כל כך צפופים, עד שנדמה היה לי שכלל לא היה שום רווח ביניהם. מתחתיתו של הבור השחור הזה נראו גם להבות, ובוהַק לוהט בצבעי אדום-כתום. יכולתי להריח את הגפרית, וראיתי אש ולהבות. ממש חשתי בחום הלוהט של האש. ראיתי גם רימות וזחלים זוחלים על גופותיהם של האנשים שבתחתית הבור השחור. אף שהאנשים היו שרויים בתוך הלהבות והאש, הם לא אוּכְּלוּ על ידה! הם ניסו להביט כלפי מעלה, לכיוון פתח המוצא של הבור השחור.ש

ידיהם וזרועותיהם היו מורמות כלפי מעלה. הם נעו וזעו בחוסר מנוח, כמו גל ענק. והם לא הפסיקו לצרוח ולצווח. הם זעקו בתחינה לשחרור, להצלה, לגאולה ולרחמים. אך רחמים לא נמצאו שם. גם ישועה, גאולה, שחרור והצלה לא היו שם. ואז, בבעתה, פסעתי לאחור משפת הבור השחור והנורא הזה, בפחד ובייאוש!ש

כולם עמדו להיות מורשעים

פניתי לאחור, לאדוני הישוב על כס-הכבוד. הוא עדיין הקריא את הכתוב בספרים השונים. הפעם הצלחתי לראות ערימת ספרים שאין לה סוף, ניצבת לצד כס-הכבוד. ואז גם הבנתי וידעתי שכל אחד מן האנשים הללו, שהספרים נכתבו אודותם, אכן עומד להיות מורשע. הבטתי שוב בטור הארוך ללא סוף של אנשים שנקבצו יחד לפני אדוני, מחכים למשפטם.ש

הפעם הצלחתי להבחין בברור בפניו של כל איש ואיש. היו אלה פניהם של ידידיי, בני משפחתי וקרוביי! והם כולם הורשעו לנצח!ש

0211 - Vision picture 2

התאמצתי בכל הכוח!ש

ראיתי כיצד הם מושלכים לתוך הבור השחור, ושמעתי אותם צורחים וזועקים תוך הנפילה מטה, במנהרה. אדוני פנה אלי, כשדמעות זולגות על לחייו, ואמר: "התפללי מיד, עכשיו!". אני עצמי התחלתי לבכות ולזעוק לאלוהים, שירחם על האנשים הללו. בכל פעם שמישהו מהם הורשע, רצתי לשפת הבור השחור, תוך ניסיון למשוך אותם החוצה ממנו. תפסתי ואחזתי את ידיהם וזרועותיהם, וניסיתי בכל כוחי להמשיך ולאחוז בהם. אך הם פשוט החליקו ונשמטו מאחיזתי. עשיתי כל שביכולתי והתאמצתי בכל כוחי למנוע מן האנשים הללו, שכה אהבתי, מליפול לתוך הבור השחור.ש

ש"עזבי, שחררי את אחיזתך בי", אמר לי האדון!ש

תוך מאמץ רב, פניתי לצד אחד ואחזתי באדון ביד אחת, ואת היד השנייה הושטתי למטה, לבור השחור, תוך ניסיון לאחוז באנשים הנופלים, כדי למשוך אותם בחזרה למעלה. "שחררי את אחיזתך בי", פקד האדון. "אך אם אשחרר את אחיזתי בך, אני עצמי אפול לבור", התקוממתי. "עזבי!", אמר האדון פעם נוספת. שחררתי את אחיזתי בו. ואז חשתי כאילו ידיים בלתי נראות החזיקו ואחזו בי. השתרעתי ליד פתח הבור השחור, הושטתי את שתי זרועותיי למטה, פנימה, בניסיון לאחוז בנופלים לתוכו. תחושתי הייתה כאילו אני בעצמי מתחילה להישרף מהאש והלהבות שבתוכו.ש

מפעם לפעם חשתי במשהו כמו "טֹפֶרות", ציפורני חיית טרף, שניסו לאחוז בי או לפגוע בי. ובאמת חשתי הן בסימני כוויות והן בסימני שריטות מופיעים על זרועותיי. בכיתי וזעקתי לאלוהים למען ישועתם והצלתם של אלה, אהוביי שלי. התחננתי בפני אלוהים שירחם על אלה שאהבה נפשי, ושלא ירשיע וידון אותם לגורל הבור השחור הזה.ש

"הרבה יותר קל להתפלל עבור האובדים, כשהמדובר הוא באלה האהובים עלייך", אמר לי האדון, "אך זכרי דבר אחד: כל האובדים, ללא יוצא מן הכלל, הם אהובים שלי, אהובים עלי! אני רוצה שכל אלה היודעים אותי ומאמינים בי, יתפללו עבור האובדים שלי, עבור ילדי האובדים, בדיוק כפי שאת מתפללת עכשיו".ש

"אני מקים דור חדש של מפגיעים שיעמדו בפרץ עבור ילדי האובדים. המפגיעים הללו אכן יחושו את להט הקרב, ואת כאב הכוויות שייגרמו להם בעטיו. כוחות השאול יקומו נגדם וינסו לפגוע בהם. אך אני אהיה איתם ואוחז בהם לכל אורך הדרך...  ועכשיו, האם את מוכנה להתפלל ?".ש

מודפס שנית ברשות המחברת

 למעלה 

 
 Give your special gift today:  

Maoz Israel Ministries  |  istandwithisrael  |  Congregation Tiferet Yeshua  

 

 

]]